ארנסט גלנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: התרגום מוויקיפדיה האנגלית משובש. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ארנסט גלנר (9 בדצמבר 1925 – 5 בנובמבר 1995) היה פילוסוף, אנתרופולוג חברתי, סוציולוג וחוקר מדע המדינה ממוצא יהודי שפעל בלונדון ובפראג.
כפרופסור לפילוסופיה ("עם התייחסות מיוחדת לסוציולוגיה)מדעית בבית הספר הלונדוני לכלכלה (LSE) למשך 35 שנה, פרופסור לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קיימברידג' לעשר שנים, ולבסוף כראש המרכז למחקר הלאומיות בפראג, לחם גלנר כל חייו – בכתיבה, הוראה, ובפעילות פוליטית – כנגד הרודנות של האידאולוגיה ומערכות חשיבה סגורות, בייחוד כנגד קומוניזם, פסיכואנליזה, הפילוסופיה הלשונית מבית מדרשו של ויטגנשטיין, רלטיביזם, ומה שהוא ראה כדיקטטורה של השוק החופשי.
על פי גלנר, ובהמשך לגישתם של קרל פופר ומקס וובר, העולם המודרני, שהוא יציר המהפכה התעשייתית, פועל על פי עקרונות רציונליים ומדעיים. מחוייבות לעקרונות אלו, מחייבת ראייה נכוחה של המציאות, כזו שכתבי ויטגנשטיין, פרויד ומרקס, כמו גם אלמנטים מסוימים בדת האיסלם אינם יכולים לספק, כי אם להפך - אלו נסיונות להתנתק מן המציאות, ולזכות להגנתה המנחמת של אידאולוגיה חובקת כל, אם כי שגויה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
גלנר נולד בפריז בשנת 1925, לאביו, עורך הדין רודולף גלנר, ולאמו אנה, משפחה יהודית עירונית אינטלקטואלית מהאזור דובר הגרמנית של בוהמיה, כיום חלק מהרפובליקה הצ'כית. בהיותו ילד שבה המשפחה לפראג, שאת יופיה הוקיר כל חייו, ולמד בה בבית ספר יסודי דובר אנגלית. עם כיבושה של העיר על ידי הנאצים, כשהיה גלנר בן 13, עברה משפחתו של גלנר לסט. אלבנס, עיירה צפונית ללונדון. בגיל 17 זכה גלנר במלגה לבליול קולג' באוקספורד, שם למד פילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה.
הוא הפסיק את לימודיו לשנה על מנת לשרת בבריגדה המשוריינת הצ'כית שלקחה חלק במצור על דנקירק, ולאחר מכן שב לפראג, והמשיך שם את לימודיו למשך סמסטר אחד. צ'כוסולובקיה, אשר בשנת 1945 הייתה בתחילתו של המעבר לקראת שלטון קומוניסטי, לא הייתה לרוחו של גלנר, ועל אף חיבתו לעיר פראג, לא מצא בה את מקומו, ושב לאנגליה על מנת לסיים את לימודיו. בשנת 1947 סיים את לימודיו וזכה בפרס ג'ון לוק. במשך שנתיים לאחר מכן שימש כעוזר הוראה לפרופסור ג'ון מקמורי, במחלקה לפילוסופיה של המוסר באוניברסיטת אדינבורו.
[עריכה] בית הספר לכלכלה בלונדון
הוא עבר ל-LSE ב-1949, כשהוא מצטרף למחלקה לסוציולוגיה תחת מוריס גינזברג. גינזברג "העריך מאוד פילוסופיה", לדברי גלנר, והאמין כי פילוסופיה וסוציולוגיה היו קרובים מאוד האחד לשני.
- "הוא העסיק אותי מכיוון שבאתי מתחום הפילוסופיה. למרות שמבחינה טכנית הוא היה פרופסור לסוציולוגיה, הוא לא רצה להעסיק את הסטודנטים שלו, ואני הרווחתי מזה. הוא חשב כי כל מי שנמצא בתחום הפילוסופיה יהיה הובהאוסי אבולוציוני כמוהו. לקח לו זמן מה לגלות שאני לא כזה".
לאונרד הובהאוס (1864 - 1929) היה פילוסוף פולני ועיתונאי של "הגרדיאן" שהיה פרופסור לסוציולוגיה ב-LSE בדיוק לפני גינזברג, שקידם ב"הרוח באבולוציה" (1901) את הרעיון כי יש להתייחס לחברה כאורגניזם, תוצאה של אבולוציה, כשהיחיד הוא היחידה הבסיסית שלו, כשהתוצאה היא שהחברה תשתפר במשך הזמן, דעה טלאולוגית שגלנר התנגד לה נחרצות:
- "גינזברג היה לחלוטין לא מקורי וחסר כל חדות. הוא פשוט שחזר את סוג האבולוציה הרציונליסטית שכבר נוסחה בידי הובהאוס ושלמעשה הייתה סוג של פיתוח של חייו עצמו: בלידתו בפולין ועד מקומו כפרופסור משפיע למדי ב-LSE. הוא התפתח, היה לו רעיון של שרשרת קיום גדולה שבו צורת החיים הנמוכה ביותר היא האיכר הפולני השיכור והאנטישמי, השלב הבא היה האצולה הפולנית, מעט טובה יותר. ואז הוא הגיע לאנגליה, תחילה ל"יונברסיטי קולג'" תחת דאוס היקס שהיה רציונלי למדי (אם כי לא לגמרי – הוא עדיין היה קצת אנטישמי, כנראה) ולבסוף בLSE עם הובהאוס, שהיה כל כך רציונלי שהרציונלית נשפכה לו מהאזניים. וכך גינזברג פיתח את זה, ולדעתו כל האנושות התקדמה תמיד לרציונליות רבה יותר, מהאיכר הפולני השיכור לט. ל. הובהאוס ולגינה בהמפסטד".
גלנר קיבל את הדוקטורט שלו ב-1961 עם תזה על "הארגון והתפקיד של זוויה ברברי", ונעשה לפרופסור לפילוסופיה, לוגיקה ומתודה מדעית רק שנה לאחר מכן. הוא עבר לקיימברידג' ב-1984, ונעשה לחבר בקינגס קולג', שסיפקה לו אווירה אקדמית רגועה, שם הוא נהנה לשתות בירה ולשחק שחמט עם הסטודנטים שלו. ב-1993 הוא שב לפראג, עיר מולדתו, חופשית מקומוניזם, ולאוניברסיטה המרכז-אירופאית החדשה. הוא נעשה לראש המרכז לחקר הלאומיות, תוכנית שנועדה לחקור את את עליית הלאומיות בארצות הפוסט-קומוניסטיות במרכז ומזרח אירופה. הוא נבחר לאקדמיה הבריטית ב-1974.
[עריכה] מלים ודברים
עם הפרסום בשנת 1959 של ספרו הראשון "מלים ודברים", גלנר התפרסם למרחוק בתחום הפילוסופיה, ואף מחוצה לו, בשל ההתקפה החריפה על הפילוסופיה הלשונית שהייתה נהוגה באותו זמן באוקספורד וקיימברידג'. הוא פגש לראשונה באחיזה האידאולוגית החזקה של הפילוסופיה הזו בעת ששהה בבליול:
- "באותה עת התגבשה האורתודוקסיה שאפשר לתארה כ"פילוסופיה בלשנית" בהשראת ויטגנשטיין ולדעתי היא הייתה מתעה באופן מוחלט. הרעיון המרכזי של ויטגנשטיין הוא שאין פתרונות כלליים לבעיות חוץ מאשר מנהגי הקהילות. הקהילות הן האולטימטיביות. הוא לא ניסח זאת כך, אך זו הייתה המסקנה הכללית. אין בזה שום הגיון בעולם שבו הקהילות אינן יציבות ואין גבול ברור בין האחת לשניה. אף על פי כן, ויטגנשטיין הצליח למכור את הרעיון הזה, והוא אומץ בהתלהבות כהתגלות ממש. קשה מאוד לאנשים היום להבין מה הייתה האווירה אז. זו הייתה התגלות. לא הוטל בה ספק. אך לי היה ברור שזו טעות. זה היה ברור לי ברגע שנפגשתי ברעיון, אם כי בתחילה, אם כל הסביבה שלך, וכל האנשים החכמים בה, חושבים שדבר אמיתי, אתה בטוח שאתה טועה, או לא מבין זאת נכונה, ושהם לבטח צודקים. אז בדקתי לעומק ולבסוף הגעתי למסקנה שאני אכן מבין זאת נכונה, ושמדובר בשטויות."
[עריכה] המעבר לאנתרופולוגיה
בשנות ה-60 גלנר גילה את אהבתו הגדולה לאנתרופולוגיה חברתית. גלנר תרם לנושא רבות ב-40 שנה הבאות, "מהבנות מושגיות חדשות בניתוח המלוכה ועד למסגרת להבנה של הסדר הפוליטי שמחוץ למדינה במרוקו השבטית" ("קדושי האטלס, 1969); מהצגה של חיבוריהם של האנתרופולוגים המרקסיסטים הסובייטים עד סינתזות אלגנטיות של המסורות של מקס ובר ואמיל דורקהיים בתאוריה החברתית המערבית; ומפיתוחים מופלאים של 'מבנה ההיסטוריה האנושית' עד לניתוחים חדשניים ומקוריים של אתניות ולאומיות ("מחשבה ושינוי", 1964; "לאומים ולאומיות", 1983)" ("האינדפנדנט", 8 בנובמבר 1995).
[עריכה] לאומיות
עבור גלנר, "לאומיות היא בעיקר עקרון פוליטי שטוען כי שתי היחידות - הפוליטית והלאומית - צריכות להיות חופפות". הלאומיות הופיעה ונעשתה להכרח סוציולוגי רק בעולם המודרני. בזמנים קדומים, למנהיגים לא היה תמריץ לכפות הומוגניות תרבותית על נתיניהם. אך בחברה המודרנית, העבודה נעשית טכנית. יש צורך להפעיל מכונה, ולכך צריך ללמוד. יש צורך בתקשורת בין האנשים, ובדרגה גבוהה של אחידות תרבותית.
מעבר לכך, החברה התעשייתית מאופיינת בכך שהיא גדלה כל הזמן – התעסוקה משתנה ויש ללמוד כשרונות חדשים. לפיכך, צריך הכשרה כללית למקצוע שקודמת להכשרה המיוחדת. ברמה הטריטוריאלית, יש תחרות על אזורי גבול. על מנת לשפר את האחיזה על משאבים, את הקיום וההתקדמות, המדינה והתרבות צריכים להיות חופפים זה לזה. הלאומיות היא לפיכך הכרח.
[עריכה] ביקורת על התאוריה
- התאוריה פונקציונאלית מדי. מבקרים טוענים כי גלנר מסביר את התופעה כשהוא מתייחס לתוצאה ההיסטורית הסופית – חברה תעשייתית לא יכלה "לפעול" ללא לאומיות.
- התאוריה אינה מסבירה מדוע קיימת לאומיות גם בחברות לא-תעשייתיות, ומצד שני תחייה של הלאומיות בחברות פוסט-תעשייתיות.
- התאוריה לא מסבירה מדוע לאומיות היא דבר שמעורר רגשות עזים כל כך. מדוע שאדם ילחם וימות למען מדינתו?
[עריכה] ספריו
- לאומים ולאומיות, 1983. יצא לאור בעברית בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ב-1998.
