אדינבורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מיקום העיר אדינבורו בסקוטלנד

אדינבורו (Edinburgh) (דון אידייאן בגאלית סקוטית Dùn Èideann) היא עיר מרכזית והיסטורית בחוף המזרחי של סקוטלנד, על הגדה הדרומית של מפרץ פורת' (Firth of Forth). היא הייתה בירת סקוטלנד מאז 1492, ומשנת 1999 חזרה להיות בירת האוטונומיה הסקוטית של בריטניה ומקום מושבו של הפרלמנט הסקוטי, שנוסד מחדש.

אדינבורו הייתה אחת מהמרכזים של "תקופת ההשכלה", או הנאורות, בהנהגת האוניברסיטה של אדינבורו. הערים הישנות והחדשות של אדינבורו נרשמו כאתרי מורשת עולמית של אונסקו בשנת 1995. במפקד של 2001 היו באדינבורו 448,624 תושבים.

אדינבורו ידועה בפסטיבל השנתי שלה, פסטיבל אדינבורו, שהוא הפסטיבל הגדול ביותר בעולם לאמנויות הבמה, המתקיים במחצית השנייה של אוגוסט, ובמסיבת הרחוב "הוגמניי". מרכז אדינבורו הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו בשנת 1995.

[עריכה] מקור השם אדינבורו

מקור השם כנראה מגיע מהמילה הבריטונית "דין איידן" (מבצרו של איידן) מהזמן שהעיר הייתה מבצר הררי, אולי ממתי שהוא היה ביתו של המלך קלינוג אייתין במאה השישית, שכינויו ("אייתין) דומה לשם המקום.

לאחר שהמקום נכבש על ידי האנגלים הברניסיים השם שונה לאדין-בור, שיש הסבורים כי הוא מגיע מהמילה האנגלו-סקסונית ל"מבצרו של אדווין", שם שיתכן והגיע מהמלך הנורת'ומברי מהמאה השביעית, אדווין. אך מכיוון שהשם היה קיים עוד לפני אדווין, הסבר זה אינו סביר.

[עריכה] שמות אחרים

העיר נקראת בחיבה "אולד ריקי" (סקוט גאלית ל"אפור זקן").

יש שקראו לאדינבורו "אתונה של הצפון", מסיבות שונות. ההשוואה המקודמת ביותר בין הערים הראתה עד כמה הן דומות בטופוגראפיה שלהן, כאשר העיר הישנה של אדינבורו ממלאת את התפקיד של האקרופוליס באתונה. לשניהם הייתה אז אדמה חקלאית טובה שיורדת מההר הזה אל נמל המרוחק כמה קילומטרים. אף שהסדר הזה הוא רגיל באירופה הדרומית, הוא יוצא דופן באירופה הצפונית. לתנועה האינטלקטואלית של המאה ה18, שלפעמים קוראים לה "ההשכלה הסקוטית", הייתה השפעה משמעותית על קבלת השם. מאורות כמו דייוויד יום ואדם סמית' זהרו בתקופה זו. מאחר ואדינבורו איבדה את כל ההשפעה הפוליטית שלה, היו שקיוו כי תהיה לה השפעה תרבותית על לונדון כמו שלאתונה הייתה על רומא. גורם נוסף לשם הייתה האדריכלות הנאוקלאסית, ובמיוחד זו של ויליאם הנרי פלייפר, והמונומנט הלאומי (ראה מטה). סופר אחד כתב כי "רייקיאוויק של הדרום יהיה שם יותר מתאים! אדינבורו גם ידועה כ"דונדין", שם המגיע מהשם הסקוט-גאלי. העיר דודנדין בניו זילנד נקראה במקור "ניו אדינבורו", ועדיין מכונת "אדינבורו של הדרום". המשורר הסקוטי רוברט פרגוסון לפעמים התייחס לעיר בשם "אדינה", ויש סקוטים המכנים אותה "אמברה".

[עריכה] המרכז

טירת אדינבורו

המרכז ההיסטורי של אדינבורו מחולק לשניים על ידי הרצועה הרחבה של גני רחוב הנסיכים. לדרום שולט על הנוף ארמון אדינבורו, המצוי על גבי הר געש כבוי, והעיר הישנה שמתמשכת אחריו במורד ההר. בצפון נמצא רחוב הנסיכים והעיר החדשה. הגנים נשתלו ב-1816 על אדמת ביצה שהייתה פעם לוך (אגם), נור לוך. לפני כ-70 מליון שנה כמה ארובות געשיות באזור התקררו והתקשו, וכך יצרו פקקי בזלת קשיחים, ומאוחר יותר קרחון עבר על האזור ממערב למזרח, וחשף את הצוקים הסלעיים ממערב והשאיר אחריו שביל של שברי סלעים השוטף למזרח. השביל הסלעי הזה גרם לצוק צר, הנעשה נמוך יותר במשך כקילומטר וחצי עד שהוא מגיע לגובה הקרקע בהולירוד. באותו זמן, הקרחון גם חפר את האדמה מכל צד, וכך יצר את העמק של ה"גראסמרקט" ושל "קווגייט" בדרום, ואת הבקעה הביצתית של נור לוך בצפון. התהליך הזה יצר מבצר טבעי, וחפירות בארמון מצאו שם שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת, מ-850 לפנה"ס.

במאה הראשונה הרומאים הזכירו את הווטדיני כשבט בריטוני החי באזור, ובערך בשנת 600 השיר י' גודין השתמש בגירסה הבריטונית של שם המקום, בתארו את הלוחמים הסועדים ב"ארמון הגדול של איידין".

[עריכה] העיר הישנה

רחוב בעיר הישנה של אידנבורו

העיר הישנה שימרה את התוכנית שלה מימי הביניים והרבה מהמבנים מתקופת הרפורמציה. צד אחד של העיר נחתם על ידי הארמון והרחוב המרכזי (המייל המלכותי) מוביל ממנו; רחובות קטנים יותר (הנקראים "קלוזז" או "ווינדס") מתמשכים מהרחוב הראשי. רחבות גדולו מציינות את מקומם של השווקים, או מקיפים בנייני ציבורי חשובים כמו הקתדרלה של סט. גיילס. התוכנית הזו, הדומה להרבה מהרבעים הישנים באירופה הצפונית, היא מיוחדת מאוד באדינבורו, שם הארמון יושב על ההר הקטן והרחוב הראשי יורד ממנו. העיר הישנה היא גם מקום מושבם של כמה מרבי הקומות הראשונים. במאה השמונה עשרה גרו בעיר הישנה כ-80,000 תושבים. אך בתקופה המודרנית ירדה האוכלוסייה בחלק זה של העיר ל-4,000 בלבד. האוכלוסייה לא רצתה לבנות מחוץ לחומות, ולכן ככל שהצורך במבנים גדל, הבניינים נבנו גבוה יותר ויותר. אולם רבים ממבנים אלה נהרסו בשריפה הגדולה של 1824, אז בנו אותם מחדש על היסודות הישנים. בנייה זו הביאה לשינוי בגובה הקרקע, ויצרה הרבה מעברים ומרתפים מתחת לעיר הישנה. ב-7 בדצמבר, 2002, הייתה עוד שריפה גדולה בעיר הישנה של אדינבורו, ששרפה חלק מקווגייט. היא הרסה את מועדון הקומדיה המפורסם, "ת'ה גילדד בלון", והרבה מהמחלקה למידע של אוניברסיטת אדינבורו, כולל את הספריה לאינטלגנציה מלאכותית.

[עריכה] העיר החדשה

העיר החדשה הייתה פתרון של המאה ה-18 לבעיית הצפיפות של העיר הישנה. ב-1766 התקיימה תחרות לתכנן את העיר החדשה שבה זכה ג'יימס קרייג, אדריכל בן 22. התוכנית שלו הייתה בנויה מרשת מסודרת, שהתאימה לרעיונות הרציונליים של תקופת ההשכלה. הרחוב הראשי היה אמור להיות רחוב ג'ורג', שממשיך את הרכס הטבעי מצפון לעיר הישנה. משני צידיו היו הרחובות המרכזיים האחרים, רחוב הנסיכים (פרינסס סריט) ורחוב המלכה. רחוב הנסיכים נעשה מאז לרחוב המסחר העיקרי של אדינבורו, וכמה מבנים מהתקופה הג'ורג'יאנית עדיין קיימים שם. רחובות אנכיים מחברים בין רחובות ראשיים אלו. בקצוות המזרחיים והמערביים היו רחבת סט. אנדרוס ושרלוט. האחרון תוכנן על ידי רוברט אדם, ונחשב לאחד מהרחבות הג'ורג'יאניות היפות בבריטניה. בית בוט, המעון הרשמי של השר הראשון של סקוטלנד, נמצא בצד הצפוני של הרחבה.

בבקעה שבין העיר הישנה לחדשה היה הנור לוך, ששימש גם כמקור המים של העיר וגן כמקום להזרמת הביוב. עד ל-1820 האגם נוקז. כמה מהתוכניות מראות כי תעלה הייתה מתוכננת שם, אך לבסוף הגנים הם שנוצרו שם. אדמה מיותרת מהבניה של המבנים נזרקה בבקעה, וכך נוצר מה שהיום הוא ה"מאונד" (ערמה). באמצע המאה ה-19 הגלריה הלאומית של סקוטלנד והאקדמיה המלכותית הסקוטית נבנו על המאונד, ומנהרות לתחנת ווביירלי נחפרו דרכה.

העיר החדשה הצליחה מאד, והורחבה ביותר. תוכנית הרשת לא נשמרה, ובמקום זה נוצרה תבנית מעניינת יותר.

[עריכה] לית'

לית' היא הנמל של אדינבורו. עדיין יש לה זהות שונה משל אדינבורו, והאיחוד בשנות העשרים היה מקור לתרעומת רבה. אפילו כיום המושב בפרלמנט הוא של "צפון אדינבורו ולית'". עם הפיתוח של לית' אדינבורו הרוויחה את העסקים של כמה חברות שיט, המספקים קוי שיט לנורבגיה, שבדיה, דנמרק, גרמניה והולנד. בלית' גם ממוקמת היכטה המלכותית "בריטניה", שעוגנת מאחורי הטרמינל האוקייני החדש.

[עריכה] תצפיות

הטופוגרפיה המגוונת של העיר כוללת מספר פסגות המאפשרות צפייה על אדינבורו. מדרום מזרח למרכז אדינבורו ניצבת הגבעה הידועה כ"ארתורס סיט" ("מושבו של ארתור"), הצופה על הולירוד האוס ועל העיר הישנה שלצידו. הגבעה היא אוסף של תעלות צד של הר הגעש שעליו בנויה אדינבורו. הר הגעש גלש הצידה, והשאיר את התעלות האלה, שהתמלאו בלבה, כנקודה הגבוהה ביותר באזור. ארתורס סיט הוא היום חלק מהולירודס פארק, במקור בבעלות המלך וחלק מאדמותיו של הארמון של הולירודהאוס. יש בו את הריכוז הגבוה ביותר בבריטניה של אתרים בעלי עניין גאולוגי, וכן נותן לאנשי אדינבורו נופים מרשימים ומקום להרגע בו לאחר יום עבודה בעיר. לצפון מזרח, צופה על העיר החדשה, ניצבת גבעת קלטון. עליה יש כמה מבנים ומונומנטים: שני מצפי-כוכבים, נלסונס מניומנט, התיכון המלכותי הישן, והמונומנט הלאומי הלא גמור, שתוכנן בצורתו של הפרתנון ומכונה "הבושה של אדינבורו".

[עריכה] ספורט

איצטדיון מורייפילד, אדינבורו

לאדינבורו יש שתי קבוצות כדורגל מקצועיות; היברניאן ולב המידלות'יאן. משחקים בינלאומיים ברוגבי וכן משחקי פוטבול אמריקאי מתקיימים באיצטדיון מורייפילד. אדינבורו אירחה את משחקי הקומנוולת' הבריטי ב-1970 וב-1986.

[עריכה] כלכלה

כלכלתה של אדינבורו מיוסדת בעיקר על מגזר השירותים, כאשר בנקאות ותיירות הם חשובים במיוחד. הבנק של סקוטלנד יוסד ב-1695, בחוק של הפרלמנט הסקוטי, והוא עכשיו חלק מקבוצת HBOS, שיושבת באדינבורו. הבנק המלכותי של סקוטלנד נוסד ב-1747 על פי צ'רטר מלכותי, והוא כיום הבנק החמישי בגודלו בעולם. ב-2006 הבנק אמור לעבור לבנייניהם החדשים בגוגרבורן.

העיר החדשה תמיד הייתה הבית של חברות רבות, אך הצרכים המודרניים גרמו לרבים מהם לעבור. ממערב למרכז העיר ממוקם אזור הסחר "אקסצ'יינג'", שתוכנן על ידי טרי פרל, שם ממוקמים כמה חברות חשובות. אדינבורו פארק האו פארק עסקי, המעסיק כ-20,000 איש, והוא ממקום ממערב לעיר, על יד שדה התעופה.