אנדריי סחרוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי דמיטרייביץ' סחרוב (ברוסית: Андре́й Дми́триевич Са́харов)
(21 במאי, 1921 - 14 בדצמבר, 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
סחרוב נולד במוסקבה, וב-1938 החל ללמוד באוניברסיטה בה. בעקבות התקרבות הנאצים לעיר ב-1941 פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והוא נאלץ לסיים את לימודיו באשחאבאד, כיום בטורקמניסטן. הוא החל לעבוד במעבדה באוליאנובסק, וחזר למוסקבה ב-1945 ללימודים במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, שם קיבל תואר דוקטור ב-1947.
[עריכה] קריירה מדעית
עם תום מלחמת העולם השנייה הוא החל לחקור את נושא הקרינה הקוסמית, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. בשנה זו הוא גם נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי" שלו.
הוא המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, שהגיעו עד ל"צאר בומבה" שפוצצה באוקטובר 1961, הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגאטון). עוצמת הפיצוץ גרמה כוויות מדרגה שלישית במרחק 100 ק"מ מהמוקד. סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמק", שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.
[עריכה] פעילות פוליטית
מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.
בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית. שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב. בשנת 1972 הוא נישא לפעילת זכויות האדם הלנה בונר.
בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב1975 אך הוא לא הורשה להשתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של ה"סירובניקים" היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב 22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן. בין השנים 1980-1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לפרלמנט והיה ממנהיגי האופוזיציה.
[עריכה] אחרית דבר
בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין וגנקובסקיה במוסקבה. על שמו נוסד פרס סחרוב לחופש המחשבה בשנת 1985. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו. על שמו נקראו בישראל רחוב בחיפה, בתל אביב, ו"גינות סחרוב" בכניסה לירושלים.
