אוגר סיבירי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: שיש בערך בעיות ניסוח קשות, אין קישורים פנימיים ויש בו טעויות עובדתיות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| אוגר סיבירי | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | אוגריים |
| סוג: | אוגר גמדי |
| מין: | אוגר סיבירי |
| שם מדעי | |
 Phodopus sungorus |
|
אוגר סיבירי הינו בעל חיים ממשפחת האוגריים השייך לסדרת המכרסמים. אורך חיים ממוצע של אוגר הוא בין שנה וחצי לשנתיים, אך ידועים מקרים בהם חיו אוגרים מעל 4 שנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני מראה ותכונות התנהגות
האוגר הסיבירי דומה ברבים ממאפייניו לאוגר זהוב. האוגר הסיבירי קטן מהאוגר הזהוב וניתן להחזיקו בקלות על כף יד אחת. ההבדל הניכר ביותר לעין בינו לבין האוגר הזהוב (הנפוץ יותר כחיית מחמד) הוא בצבע הפרווה: לאוגר הסיבירי בטן לבנה, גב אפור בהיר ולאורכו פס אפור כהה. בעונת הקיץ הפרווה מתחלפת ונעשית מעט כהה יותר. בעונת החורף הפרווה מספקת הגנה טובה בפני הקור. הצבע הבהיר של הפרווה בחורף מאפשר הסוואה והגנה טובה יותר מפני טורפים.
העיניים שחורות ומבריקות, החוטם ורוד, והרגליים מכוסות פרווה לבנה דקה מאוד.
האוגר הסיבירי נוהג לאגור את מזונו בכיסי עור בצד הפנימי של לחייו. האוגר לעולם אינו אוכל במקום בו הוא מוצא את המזון. הוא אוסף כמות גדולה של אוכל בכיסי הלחיים – תמיד כמות גדולה מהכמות אותה הוא מסוגל לאכול בבת אחת. הוא פונה עם המזון בלחייו לאחד ממקומות המחבוא שחפר בקרקע, ושם הוא פורק את המזון, ואוכל אותו בהמשכים בשעת רעב. פריקת המזון נעשית כאשר האוגר עומד ניצב, זקוף למדי, על רגליו האחוריות, וברגליו הקדמיות המשמשות ממש כידיים הוא לוחץ, בתנועות חוזרות וזריזות מאוד, על כיסי הלחיים (מבחוץ), מכיוון אחורי הלחי לכיוון הפה. בדרך זו נשפך המזון מכיסי הלחיים החוצה. בעזרת תכונה זו מקטין האוגר את הסיכון שייתפס על ידי טורף בסמוך למקור המזון: הוא נמצא שם רק את הזמן הנדרש לו להעמיס את כיסי הלחיים ככל האפשר, ואילו את האכילה עצמה הוא מבצע במסתור. תכונה זו של אגירת מזון רב במסתור ממשיכה להתקיים גם בשביה כאשר אינה משרתת כל צורך ממשי.
תכונה המשותפת לאוגר הסיבירי ולכל משפחת המכרסמים היא צמיחתן המתמדת של השיניים. כדי לעמוד בכרסום מתמיד של מזון ועל מנת שלא תישחקנה, ארבע שיניו החותכות של האוגר הסיבירי - שתיים בלסת עליונה ושתיים בלסת תחתונה - לעולם אינן מפסיקות לצמוח. כתוצאה הן חדות ויעילות. בשעת מצוקה ותחושת איום או בשעת קרב עם אוגר אחר, האוגר הסיבירי מסוגל לנשוך בחוזקה.
עורו של האוגר הסיבירי הוא בעל שטח פנים גדול מעט משטח הפנים של הגוף עצמו (העור מעט "גדול על הגוף"). תכונה זו מאפשרת לאוגר גמישות בהדחקותו למחילות צרות אותן הוא חופר.
לרגליים הקדמיות תפקידים רבים: הן משמשות את האוגר לאחוז במזון ולדחוס אותו לפיו, ואחר כך להוציא אותו מכיסי הלחיים. הן משמשות גם לחפירת מחילות. פציעה באחת הרגליים הקדמיות עלולה להביא לכך שהאוגר אינו מסוגל לרוקן את אחד מכיסי הלחיים, אך הוא ממשיך לאגור בו מזון. בכך פציעה ברגל מובילה לפגיעה בריאותית נוספת ומסוכנת של הצטברות מזון רקוב בכיסים. הרגליים האחוריות חזקות והן נושאות במשקל העיקרי בשעת הליכה. האוגר יכול לעמוד כמעט זקוף על רגליו האחוריות והוא עושה כך בשעה שהוא אוסף מזון ברגליו הקדמיות, בשעה שהוא מרחרח בחיפוש אחר מזון או איתור סכנה, או בשעה שהוא מפגין את כוחו בעומדו בפני איום.
התנהגות חברתית: האוגר הסיבירי (כמו האוגרים האחרים) הוא בעל חיים סוליטרי. הוא חי לבדו, והמפגש מתרחש רק בעונת ההזדווגות. ובהיותו בטבע יכול לגמוא מספר קילומטרים ביום – כמות נאה לחיה שכל אורכה סנטימטרים אחדים בלבד. האוגר מסתתר ביום מעיני טורפים ופעיל בלילה בחיפוש מזון וחפירת מחילות. בלית ברירה (בשביה) יכולים שני זכרים לחיות יחד, יותר בקלות משתי נקבות. אך גם הזכר מעדיף להיות לבדו.
האוגר הסיבירי נעשה תוקפן בשעת בהלה – בעיקר הזכר. הוא פוער את פיו לכל גודלו הזעיר ומשמיע קולות צורמים שעוצמתם משמעותית ביחס לגודלו הקטן. קולות אלה נשמעים גם בשעת ריב בין זכרים.
[עריכה] רבייה
תקופת ההריון של האוגרת הסיבירית היא 16 יום, ובכך הינה היונקת בעלת ההריון הקצר ביותר. מספר הוולדות הממוצע נע בין ארבעה לשישה גורים אך יכול להגיע במקרים מסויימים עד ל14 וולדות. הגורים נולדים כשהם קרחים ועיוורים. האם בונה בעומק המחילה קן מרופד להמליט בו. כאשר מגדלים את האוגר כחית מחמד, יש לספק לאם בתקופת ההריון חומרים לבנית קן: נסורת, קרטון לכרסם לפירורים רכים, פיסות צמר גפן או פיסות צמר כבשים נקי. האם מטפלת לבדה בגורים. בגיל 21 יום נגמלים הגורים מחלב, ובגיל 25 יום ניתן להפריד אותם מהאם. בעונת ההמלטה האם נוטה יותר לעקה או דחק (stress) אקוטי, ובשעת לחץ היא עלולה לפגוע בגורים.
[עריכה] תזונה
האוגר הסיבירי ניזון מגרעינים וקטניות, כגון תירס, ואוכל גם פירות וירקות. כאשר האוגר נהנה ממזון טרי המכיל מים (פירות וירקות), הוא יכול להסתפק במים הנמצאים במזון זה ואינו זקוק למי שתיה. למרות זאת, כאשר הוא מוחזק בשביה, כדאי לדאוג תמיד למים נקיים לאוגר, אותם יש להניח בכלי שלא יוכל להפוך (בקבוק יניקה הפוך, המיועד למטרה זו – יתאים ביותר. לאוגר סיבירי יתאים הגודל הקטן ביותר הקיים של בקבוק זה).
[עריכה] גידול האוגר בבית
האוגר הסיבירי הוא חית מחמד נפוצה ונוחה. בגלל גודלו הקטן, הוא יכול להסתפק בכלוב לא גדול, וכמויות האוכל הנחוצות לו מעטות. ניתן להאכילו חופן קטן של כופתיות למכרסמים ביום, ואפשר להוסיף גם דגני בוקר מרכיבים טבעיים בלבד (לא קקאו), תירס על קלח (האוגר ישתמש בקלח לשיוף שיניו), פיסת לחם או פיתה(יבש בלבד), ירק פשוט כגון מלפפון, ופרי פשוט כגון תפוח. מומלץ להמנע מפירות וירקות משלשלים כגון מנגו, אבטיח ועגבניות. האוגר מסתער מייד על המזון ובורר תחילה את האהוב עליו ביותר מבין המוגש לו. כך, מצפיה באוגר המקבל את מזונו ניתן ללמוד בקלות מה הוא אוהב ולדבוק בכך. זמן קצר לאחר ההאכלה, הרושם הוא שהאוגר אכל את כל המזון, אך למעשה, בגלל שיטת האגירה בלחיים, תמיד נשארות כמויות גדולות המוחבאות בכל פינות הכלוב. בגלל גודלו הקטן האוגר הסיבירי אינו מפיץ ריח עז, ובגלל פרוותו הצפופה הוא עמיד מאוד בפני הקור. הוא נהנה לשחק בעציץ מושלג, אך אין להשאירו שם ללא השגחה, כי יש סיכוי סביר שהוא יפול מהעציץ. האוגר הסיבירי רגוע באופיו יותר מהאוגר הזהוב, ושוב בגלל גודלו, גם כאשר הוא נושך, הפגיעה זניחה ביותר והוא אינו מסוגל כמעט לגרום לחתך בעור, אלא רק לצביטה בלתי נעימה קלה. יש להרגיל את האוגר מגיל צעיר לכך שאוחזים בו ואז הוא יכיר את ריח היד ואת תחושת הנשיאה ולא יהיה תוקפן, וכל הצדדים יהנו יותר. ככלל, הזכרים נוטים לתקפנות יותר מהנקבות בעניין זה (לעומת זאת בריבים ביניהם, הנקבות תוקפניות יותר). יש להרחיק את כלוב האוגר מפני חיות בית טורפות, כגון חתול, כלב או חמוס. בעיקר עבור החמוס זהו טרף בגודל מושלם, ויש להזהר מכך. כמו כן יש לדאוג שאין אפשרות בריחה מהכלוב. האוגר הסיבירי הוא קטן מאוד וכשם שבטבע הוא יכול להדחק למחילות צרות, כך הוא יכול להמלט מפתח צר בכלוב בשביה.
בכלובו של האוגר הסיבירי צריך להיות ריפוד נעים אותו יש להחליף לעיתים קרובות. נסורת אהובה עליו, אך גם קש נקי או נייר גרוס יכול להתאים. נייר עיתון אינו מתאים כריפוד יחיד, בגלל כמויות הדיו הרבות. כמו כן יש להניח בכלובו של האוגר הסיבירי כלי מים ואוכל המתאימים לו (ולא כאלה שהוא יכול להפוך), פיסת עץ קשה לשיוף השיניים שצומחות כל העת, ויש לאפשר לו לבנות בעצמו מקום מסתור. דרך ידידותית לסביבה לעשות זאת, ואשר אהובה מאוד על האוגר, היא להניח בכלוב קופסאות קטנות מאוד - כיון שזוהי חיה קטנה מאוד, והיא נהנית להדחק באפלת הקופסה, כמו במחילה צרה בטבע. יתאימו למטרה זו למשל קופסה מאורכת של משחת שיניים, או הקרטון שבמרכז גליל נייר טואלט. האוגר נכנס לקופסה, וחופר ב"קרקעיתה" בציפורניו זמן רב ברצף עד שהוא קורע את התחתית. הוא נהנה מאוד להתחפר במצע שלו ולהגיח מתוכו אל אפלת ה"מנהרה" שיצר מהקופסה. זה מספק את היצר הטבעי שלו להתחפר, להסתתר וליצור מערכת של "מחילות" להתרוצץ ביניהן. זה גם מסייע בשיוף הציפורניים, שבמצב טבעי היו עסוקות בחפירה שעות רבות ביום. האוגר יאגור מזון רב בפינות ה"מנהרות" הללו, והוא גם עושה בהן את צרכיו, כך שיש להקפיד להחליפן בזמן. החלפת הקופסאות גם יוצרת עניין עבור האוגר, וזה מסייע במניעת שעמום שיכול לגרום לעקה (stress) כרונית. עוד למניעת שעמום אפשר לבנות לאוגר סולם עץ קטן או להוסיף לכלוב משחקים שנמכרים למטרה זו. אם מניחים את האוגר על גלגל משחק, יש לוודא שהוא יודע למצוא את דרכו לרדת מהגלגל. הגלגל הוא משחק אהוב, אך מנצל אנרגיה רבה ולאחר כעשר דקות האוגר הסיבירי יתעייף ממנו. המצב המיטבי הוא להחזיק אוגר אחד בלבד בכלוב. זה מתאים למצבו כפי שהיה בטבע. בעונת ההמלטה יש לאפשר לאם רוגע מוחלט, ולא לנסות לאחוז באם או בגורים. גם אם בדרך כלל יש אוגרים אחרים יחד עם האם בכלוב, יש לשים לב שאין מריבות קשות ביניהם לאחר ההמלטה, שכן במצב כזה האם חשה מצוקה והיא עלולה לפגוע בגורים.
