תקנון היהודים ברומניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקנון היהודים היה צו מלכותי שהוציא מלך רומניה, קרול השני, ביום 8 באוגוסט 1940 ובו סווגו יהודי רומניה לשלוש קבוצות שזכויותיהן הוגבלו בהתאם.
אין קשר בין מספור הקבוצות ובין מצבן היחסי בהגבלת זכויות היהודים המשתיכים אליהן. כל היהודים, כולל הקבוצה המועדפת, קבוצה מס' 2, מצאו עצמן, לאחר מתן הצו המלכותי, במצב של אזרחים סוג ב' שזכויותיהם נחותות לעומת אזרחים רומנים מן השורה.
- קבוצה מס' 2 כללה את היהודים שהתאזרחו באופן פרטני עד 30 בדצמבר 1918 או שלחמו ב"מלחמת העצמאות הרומנית" בשנים 1877-1878 או שלחמו בחזית ב"מלחמת איחוד העם" בשנים 1916-1919 או שהיו יתומי אחת המלחמות האלה או שהיו צאצאי יהודים שנכללו בקטגוריות האלה.
- קבוצה מס' 3 כללה את כל היהודים האחרים, אלה שקיבלו את אזרחותם בצורה קיבוצית בעקבות הצוים המלכותיים משנת 1919 (בעיקר יהודי החבלים שסופחו לרומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה והמלחמה עם בולגריה).
היהודים, בני הקבוצה השניה, הוגבלו בזכותם לרכוש באזורים הכפריים ובזכותם למלא תפקידים ציבוריים.
מהיהודים, בני הקבוצה הראשונה והשניה, מנעו למלא תפקידם ציבוריים, להחזיק רכוש, קריירה צבאית, עבודה בתחום עריכת דין או נוטריון, כהונה בהנהלה של מפעלים ציבוריים אף של מפעלים פרטיים, מסחר באזורים הכפריים, מסחר במשקאות חריפים, השכרת אולמות קולנוע, הוצאה לאור של ספרים ושל עיתונים, החזקת אמצעי תעמולה רומניים ושימוש בשמות רומניים.
[עריכה] מיהו יהודי?
לצורכי קיום הצו היה צורך להגדיר "מי הוא יהודי" וזה נעשה ברוח חוקי נירנברג.
על פי תקנון היהודים יחשב ליהודי:
- בני הדת היהודית.
- מי שהוריו היו יהודים כשנולד (מי שהוריו התנצרו לפני לידתו, נחשב לנוצרי), גם אם הוא התנצר.
- אתאיסטים ממוצא יהודי.
מאוחר יותר, במשטרו של יון אנטונסקו, הורחבה הגדרת היהודי למי שאחד מסביו היה יהודי לזמן כלשהו במהלך חייו או שהיה רשום בקהילה היהודית. לאנטונסקו מיוחסת האמירה: "ההטבלה אינה יכולה לשנות את הגורל היהודי".
