תעלת בלאומילך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תעלת בלאומילך הוא שמו של סרט סטירי אותו כתב וביים אפרים קישון בשנת 1969. הסרט התבסס על הומורסקה בשם "תעלה בתל–אביב" של קישון, שהופיעה בספר "אלף גדיא וגדיא."
הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית, זכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה, בפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של מונטה קרלו והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור העלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
בסרט מופיע משוגע חסר שם (בומבה צור) הנמלט מבית המשוגעים ומתחיל לקדוח לפנות בוקר בפטיש אוויר בלב כיכר מוגרבי. דבורה (אלישבע מיכאלי), חברתו של עוזר ראש אגף הכבישים בעיריה, יחזקאל ציגלר (נסים עזיקרי) מתגוררת סמוך למקום ומספרת לציגלר על המהומה. שוטר המקוף (שייקה אופיר) המבחין בה, מנסה להשליט סדר במקום ומציב דליים מסביב לחפירות, כאילו מדובר בפרויקט רשמי של העיריה.
סביב החופר מתפתחת מהומה שלמה, בגלל הרעש וההפרעה לתעבורה, אך איש אינו מנסה לעצור בעדו. הכל, ובמיוחד אנשי העיריה והמשטרה, מעמידים פנים כאילו כל המבצע היה מתוכנן. היחיד שמגלה את האמת הוא ציגלר, המציץ לתוך בקתתו של החופר ומגלה שם את פטיש האוויר שכוב על מיטתו, מכוסה בשמיכה.
ציגלר אינו מוצא אוזן קשבת. הכול מעדיפים להעמיד פנים כאילו מדובר בפרויקט עירוני מתוכנן היטב, והתעלה במורד אלנבי ממשיכה להחפר בדרך אל הים. ציגלר, המוחה נואשות, מוכרז מטורף ומפוטר מתפקידו.
בסיום הסרט, נפתחת "תעלת אלנבי" בטקס רב משתתפים, בליווי תזמורת ונציגי הממשלה, כשהכל מודים לראש העיר בעל החזון, שהפך את תל אביב לונציה של המזרח התיכון.
[עריכה] הסרט וההומורסקה
בין הסרט להומורסקה ישנם מספר הבדלים חשובים. בהומורסקה "תעלה בתל–אביב" של קישון מתואר חולה נפש בשם נפתלי ברמן, הנמלט מבית החולים לחולי נפש בבת ים, ומתחיל לחפור ברחובות תל–אביב, החל בצומת הרחובות אלנבי ורוטשילד, ואז במורד אלנבי עד לים, כשלאורך כל הדרך אין מי שמנסה להתנגד לו.
בסרט, הוסיף קישון לעלילה אלמנט חשוב אחד—דמותו של יחזקאל ציגלר, האיש המנסה לצעוק כי המלך הוא עירום. אלמנט זה נלקח מן המערכון "יצחק הסוף איננו" בספר "מערכונים" משנת 1959, שעובד מאוחר יותר להומורסקה "זכר צדיק לברכה" בספר "הכל תלוי", משנת 1961. במערכון, סיפור המעשה הוא חלום. בהומורסקה, סיוט. בשני המקרים, ישנה דמות המנסה לצעוק כי המלך הוא עירום, אך כל הדמויות האחרות מעדיפות שלא להאזין לדברי ה"משוגע" המביא בשורות לא רצויות.
[עריכה] היבטים סטיריים
"תעלת בלאומילך" הוא סיפור המתרחש בישראל ובמקום מסוים מאוד בה, אך הביקורת הסטירית שביסודו מופשטת ואוניברסלית. כבמקומות אחרים ביצירתו, מכוונת הסטירה של קישון לפער שבין היומרה לשליטה מוחלטת של הביורוקרטיה השלטונית, לבין יכולת השליטה שלה בפועל.
המשוגע החופר הוא גורם כאוטי, הפועל בלי מטרה נראית לעין, בדומה לאסון טבע או למזג האוויר. אנשי הביורוקרטיה, החרדים פן תחשף ערוותם כמי שאינם מסוגלים לשלוט במאורעות מסוימים, מנסים להעמיד פנים לכל אורך הדרך כי הכול נמצא תחת שליטתם, הכול תוכנן על–ידם והכל נחזה על–ידם.
כבר בשלב הראשוני, ממוקד עניינם של אנשי הביורוקרטיה לא בשאלה הבסיסית והטיבעית "מה קרה?" אלא בשאלות המשנה הנובעות הקשורות אליהם: מי אחראי לזה? כיצד אראה אם אתנגד לזה? כיצד אראה אם אודה שתחת אחריותי התנהלו דברים בלי שליטה? היומרה והצביעות האנושית גורמים לאחראים להתעלם כליל מהתוצאות הממשיות של פעולת המשוגע, לטובת נסיון להביא לכך שהם לא יראו כמי ששגו. ככל שהזמן חולף, וחפירות המשוגע נמשכות כסדרן, גדלה ה'השקעה' של כל אחד מהם בהמשך הפעולה כפי שהתרחשה קודם, גם אם התוצאה עלולה להיות אסון רבתי, שכן הפסקתה היא הודאה באשמה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "תעלת בלאומילך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
- מרווין, תעלת בלאומילך, עין הדג
- ירון לונדון, חפירות חיינו, YNET
- תעלת בלאומילך, האוזן השלישית
- תעלת בלאומילך, הבמה
