תחנת החלל הבינלאומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנת החלל הבינלאומית היא מיזם משותף של חמש סוכנויות חלל שונות: נאס"א (ארצות הברית), סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה (רוסיה), הסוכנות לחקר החלל היפנית (יפן), סוכנות החלל הקנדית (קנדה) וסוכנות החלל האירופית.
סוכנות החלל הברזילאית (ברזיל) משתתפת גם היא בתוכנית, אך היא ערכה הסכם נפרד עם נאס"א, ואינה חברה רשמית בפרויקט. כמו כן, סוכנות החלל האיטלקית (איטליה) משתתפת במיזם מתוקף הסכם נפרד שחתמה עם סוכנות החלל האירופאית.
תחנת החלל הבינלאומית חגה במסלול נמוך (LEO) סביב כדור הארץ בגובה של 400 ק"מ לערך. התחנה משלימה סיבוב אחד סביב כדור הארץ כל 92 דקות. מסלולה של התחנה נטוי בזוית 52 מעלות ביחס לקו המשווה. התחנה כוללת שמונה מקטעים גליליים גדולים המכונים רכיבים. כל רכיב כזה שוגר מכדור הארץ בנפרד, וחובר לתחנה בחלל. עם השלמת התחנה, יספקו שמונה מערכים של קולטי שמש אנרגיה חשמלית בהספק של למעלה מ-100 קילוואט לתחנה. יחידות התחנה מורכבות על שלד מתכת באורך 109 מטרים. מאז שיגור היחידה הראשונה, הזרייה (Zarya), ב-20 בנובמבר 1998 הקיפה התחנה את כדור הארץ מעל 37,500 פעמים (נכון ליוני 2005).
התחנה נועדה לענות על דרישות כל סוכנויות החלל המשתתפות, והיא מחליפה מיזמים נפרדים שתכננה כל סוכנות בנפרד: תחנת החלל פרידום האמריקאית, תחנת החלל מיר 2 הרוסית, קולומבוס האירופאית ויחידת הניסויים היפנית.
מטרתה של תחנת החלל היא קיום מחקר מדעי בתנאי מיקרוגרביטציה, תוך שימת דגש על חקר אופי החיים בחלל למשך תקופות ארוכות.
בניית תחנת החלל הבינלאומית החלה בנובמבר 1998 והיא מתוכננת להסתיים בשנת 2010. בתום העבודות אמור המבנה להגיע לגודל של שני מגרשי פוטבול, בזמן שמערכי תאי השמש פרוסים. התחנה תכלול 12 יחידות, בהן מעבדות מחקר, אזורי מגורים וציוד תמיכה. בתחנה המושלמת יגיע נפח החלל המדוחס לגודל החלל הפנימי של שני מטוסי בואינג 747, יותר מ-13 אלף מ"ק.
התחנה מתוכננת לשרוד לפחות 15 שנה, אך ניתן יהיה להאריך את חייה לעשורים רבים אם יבוצעו בה עבודות תחזוקה והחלפה של חלקים שהתבלו או התקלקלו.
תוכן עניינים
|
[עריכה] משימות התחנה
צוות האסטרונאוטים שבתחנה מפעיל ציוד מדעי המותקן בה. חלק מהניסויים מבוקרים מרחוק על ידי מדענים הנמצאים על כדור הארץ. כמה מהמכשירים הללו מודדים את ההשפעה של תנאי החלל, כמו למשל העדרו הכמעט מוחלט של המשקל, על "דוגמה" ביולוגית - לרבות אנשי הצוות עצמם. מכשירים אחרים מייצרים מגוון חומרים, לרבות גבישי חלבונים למחקרים רפואיים. הגבישים הגדלים בחלל הם בעלי פגמים מעטים יותר מאשר אלה הגדלים על כדור הארץ, ולפיכך קלים יותר לניתוח ולאפיון. חוקרים בתחום הרפואה יכולים להשתמש בתוצאות ניתוח מבנה החלבונים הללו כדי לקבוע אילו גבישים לייצר בייצור המוני על כדור הארץ.
אחד היתרונות בביצוע המחקר בתחנה לעומת חללית יעודית הוא האפשרות להתערבות אנושית במהלך הניסוי, והאפשרות להשאיר את מערכת הניסוי בחלל זמן רב, ללא המגבלות על משך זמן המשימה הקיימות בדרך כלל במשימות מאוישות. המדענים על כדור הארץ יכולים להאיץ בעזרת התחנה את תהליך המחקר כיוון שניתן לערוך שינויים בניסוי ואין צורך להמתין זמן רב עד להזדמנות לשגר את הניסוי לחלל פעם נוספת.
[עריכה] היסטוריה
ברית המועצות היתה הראשונה לשגר לחלל תחנה מאויישת - סאליוט 1 בשנת 1971. תחנות נוספות מסדרת סאליוט היו גדולות ומתוחכמות יותר והשיא היה בשנת 1986 כששוגרה לחלל "מיר".תחנה זו הייתה התחנה הקבועה הראשונה וכללה שבע יחידות נפרדות שמשקלן הכולל למעלה מ-90 טונות. לכשתושלם צפויה התחנה הבינלאומית להיות גדולה פי חמישה ממיר.
תחנת החלל האמריקאית הראשונה, סקיילאב, שוגרה בשנת 1973. התחנה הייתה בשימוש רק תשעה חודשים, שבמהלכם שהו בה צוותים לתקופות שונות, של עד 84 ימים. ב-1984 העלה הנשיא רונלד רייגן, לראשונה, את ההצעה לבנות תחנה בינלאומית, שארצות הברית תעמוד בראשה. שם התחנה היה אמור להיות "פרידום" (Freedom, "חירות").
תכנון התחנה נבע מהצורך של האמריקאים לתת תשובה לתחנת החלל סליוט ותחנת החלל מיר הסובייטיות. תוכנית תחנת החלל פרידום בוטלה עם נפילת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. סיום המירוץ לחלל עודד את ארצות הברית לחבור עם סוכנויות חלל אחרות בעולם בתחילת שנות התשעים, ולהוציא את הפרויקט לפועל. הפרויקט הוכרז לראשונה בשנת 1993 ונקרא "תחנת החלל אלפא" (Space Station Alpha). התחנה תוכננה כדי לענות על שלל הדרישות של כל סוכנויות החלל המשתתפות בפרויקט.
בניית התחנה סבלה מעיכובים רבים, טכניים ותקציביים כאחד. התקציב עודכן מספר פעמים באופן משמעותי וגרר אחריו שינויים רבים בתכנון התחנה כולה. עלות בניית התחנה עד כה עולה באופן משמעותי על התחזיות המוקדמות. סוכנות החלל האירופאית העריכה שהפרויקט, מתחילת התכנון בשנות השמונים עד סיום הבנייה בשנת 2010 יעלה כ-100 מיליארד אירו.
[עריכה] בניית תחנת החלל
בתחילת 2006 חלו שינויים רבים בתכנון תחנת החלל הבינלאומית. יחידות רבות בוטלו או הוחלפו ומספר טיסות מעבורות החלל צומצם. גם במתכונת החדשה של התחנה היא כוללת לפחות 80% מהחומרה שהייתה מתוכננת בתחילת שנות התשעים. השלמת הבנייה מתוכננת לשנת 2010.
במסגרת הבניה מתוכננות עוד 16 משימות לתחנת החלל. פרט להרכבה קיימות גם משימות שגרתיות של תחזוקה וחידוש אספקת החמצן, המים והמזון לאנשי הצוות.
מסת התחנה לאחר השלמתה תהיה כ-400 טון, ויימצא בה צוות של 7 אסטרונאוטים מכל סכנויות החלל המשתתפות בפרויקט.
נכון לשנת 2006, תחנת החלל מורכבת מהחלקים הבאים:
| חלק | משימה | אמצעי השיגור | תאריך השיגור | אורך (מטר) | קוטר (מטר) | מסה (ק"ג) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| Zarya FGB | 1A/R | טיל "פרוטון" | 20 בנובמבר 1998 | 12.6 | 4.1 | 19,323 |
| מודול "יוניטי" (Unity), חוליה 1 | STS-88 - 2A | מעבורת החלל אנדוור | 4 בדצמבר 1998 | 5.49 | 4.57 | 11,612 |
| מודול שירות זבזדה (Zvezda) | 1R | טיל "פרוטון" | 12 ביולי 2000 | 13.1 | 4.15 | 19,050 |
| קורה Z1 | STS-92 - 3A | מעבורת החלל דיסקברי | 11 באוקטובר 2000 | 4.9 | 4.2 | 8,755 |
| קורה P6 - מערך סולרי | STS-97 - 4A | מעבורת החלל אנדוור | 30 בנובמבר 2000 | 73.2 | 10.7 | 15,900 |
| מודול המעבדה "דסטיני" (Destiny) | STS-98 - 5A | מעבורת החלל אטלנטיס | 7 בפברואר 2001 | 8.53 | 4.27 | 14,515 |
| זרוע רובוטית Canadarm2 | STS-100 - 6A | מעבורת החלל אנדוור | 19 באפריל 2001 | 17.6 | 0.35 | 4,899 |
| Joint Airlock - Quest Airlock | STS-104 - 7A | מעבורת החלל אטלנטיס | 12 ביולי 2001 | 5.5 | 4.0 | 6,064 |
| Docking Compartment - Pirs Airlock | 4R | חללית סויוז | 14 באוגוסט 2001 | 4.1 | 2.6 | 3,900 |
| קורה S0 | STS-110 - 8A | מעבורת החלל אטלנטיס | 8 באפריל 2002 | 13.4 | 4.6 | 13,970 |
| Mobile Base System | STS-111 - UF-2 | מעבורת החלל אנדוור | 5 ביוני 2002 | 5.7 | 2.9 | 1,450 |
| קורה S1 | STS-112 - 9A | מעבורת החלל אטלנטיס | 7 באוקטובר 2002 | 13.7 | 3.9 | 12,598 |
| קורה P1 | STS-113 - 11A | מעבורת החלל אנדוור | 24 בנובמבר 2002 | 13.7 | 3.9 | 12,598 |
| External Stowage Platform (ESP-2) | STS-114 - LF1 | מעבורת החלל דיסקברי | 26 ביולי 2005 | 4.9 | 3.65 | 2,676 |
| קורות P3/P4 | STS-115 - 12A | מעבורת החלל אטלנטיס | 9 בספטמבר 2006 | 13.7 | 3.9 | 15875 |
| קורה P5 | STS-116 - 12A.1 | מעבורת החלל דיסקברי | 9 בדצמבר 2006 | 1,800 |
[עריכה] עיכובים בבנייה
לפי התכנון, השלמת הבנייה הייתה אמורה להסתיים ב-2004 או 2005, אך היא מתעכבת בגלל אסון הקולומביה שאירע ב-1 בפברואר 2003, וכנראה תושלם עד 2010. אסון הקולומביה, שעל פי החלטת נאס"א השבית את המעבורות למשך שנתיים וחצי, יצר מצב שבו אין דרך אחרת להעלות חלקים להמשך בניית התחנה (רק מעבורות החלל מסוגלות להרים איתן את המטען הזה), אך חילופי הצוותים המשיכו כרגיל בעזרת חלליות הסויוז הרוסיות. עקב השבתת המעבורות שטף התחזוקה וחידוש האספקה ירד. הדבר אילץ להוריד את צוות התחנה משלושה אנשי צוות לשניים בלבד.
ב-26 ביולי 2005 יצאה לדרכה משימת STS-114 שנתיים וחצי לאחר אסון הקולומביה. מהנדסי נאס"א חשבו שפתרו את בעיית נשירת קצף הבידוד, אותה בעייה שגרמה לקולומביה להתפרק, אך התברר שטעו. גם בטיסה זו נשרה פיסת קצף גדולה ממיכל הדלק, אך למרבה המזל לא גרמה לנזק. כתוצאה מכך, טיסת הניסוי השנייה (STS-121) מבין שתי הטיסות שהוגדרו כטיסות ניסוי לחזרה לחלל התעכבה במשך שנה, עד שנמצא פתרון לבעיה. במשימה זו המריאו 7 אסטרונאוטים, אחד נשאר בתחנת החלל (הצוות הוגדל שוב ל-3 אנשי צוות) ו-6 אסטרונאוטים חזרו לכדור הארץ. משימה זו הוגדרה כמוצלחת. אי לכך חודשו הטיסות להרכבת התחנה כאשר בטיסה STS-115, ששוגרה ב־9 בספטמבר 2006 הותקנו בתחנה שני קולטי שמש חדשים שיכפילו את יכולת ייצור האנרגיה שלה כאשר יחוברו בטיסת המעבורת הבאה, וכן תומכות וצירים שיאפשרו גם את הזזת הקולטים כך שיעקבו אחר השמש כדי להגדיל את יעילות מערכת ייצור החשמל.
ביולי 2006 הודיע מנהל נאס"א, מייקל גריפין, כי אם הסוכנות מבקשת לסיים את הרכבת תחנת החלל עד המועד המתוכנן להוצאת המעבורות מהשירות, קרי סוף 2010, חייבים לאפשר לה לבצע שיגורים ליליים, ובכך ניתן יהיה להגביר את תדירות שיגורי המעבורות.
במרץ 2006 נפגשו חמשת ראשי סוכנויות החלל המעורבות בפרויקט והחלו לתכנן לוח זמנים חדש להשלמת התחנה, והוחלט שהתחנה תושלם ב-2010.
[עריכה] ציוני דרך
החלק הראשון של התחנה, זרייה (Zarya Functional Cargo Block), הוצב במסלול ב-20 בנובמבר 1998 על טיל "פרוטון" רוסי. שני חלקים נוספים, מודול האיחוד ומודול השירות, "זבזדה" (Unity Module and Zvezda service module), חוברו לזרייה עוד לפני שהצוות הראשון נשלח לאייש את התחנה. הצוות הראשון עגן בתחנה ב-2 בנובמבר 2000 וכלל את את האסטרונאוט ויליהם שפרד האמריקאי ושני הקוסמונאוטים יורי גידזנקו וסרגיי קריקלב.
המעבורת אטלנטיס העלתה לחלל את המעבדה האמריקנית Destiny (גורל) בפברואר 2001. במהלך החודשים הקרובים הופעלה המעבדה והחלו למעשה מחקרים המדעיים בתחנה. באותה השנה התווספו לתחנה עוד שני רכיבים - מינעל אוויר אמריקני ומינעל אוויר מתוצרת רוסיה שנועדו לעגינה של חלליות המביאות לתחנה אנשי צוות ואספקה.
באפריל 2001 הגיע לתחנה גם תייר החלל הראשון, כנוסע בחללית מדגם סויוז. היה זה דניס טיטו, יועץ השקעות מקליפורניה שרכש את כרטיס הטיסה תמורת 20 מיליון דולרים. הוא התאמן במוסקווה במשך ששה חודשים ושהה בתחנה ששה ימים. אחריו באו עוד שני תיירי חלל: יזם ההייטק הדרום אפריקני מארק שאתלוורת' (2002) וגרגורי אולסן (2005). כמו כן עלו לתחנה לתקופה של כשבוע כמה אסטרונאוטים מטעם סוכנות החלל האירופית.
[עריכה] מבנה התחנה ועיצובה
התחנה מבוססת על שלד קורות שאליו מחוברות היחידות השונות. היחידות המדוחסות מונחות בניצב לשלד על מנת לנצל אותו בצורה יעילה ככל האפשר.
[עריכה] אספקת הכוח
מקור הכוח של התחנה הוא מאנרגיה סולרית, ואנרגיה זו מומרת לחשמל באמצעות הלוחות הסולריים. לפני משימת הרכבה 4A (משימת STS-97 ב-30 בנובמבר 2000 הגיעה האנרגיה החשמלית בתחנה מתאי השמש שעל היחידות זרייה וזבזדה. החלק הרוסי בתחנה משתמש ב-28 וולט (זרם ישר). המערך הסולרי מייצר 130 עד 180 וולט (זרם ישר). האסטרונאוטים משתמשים בו לאחר המרתו לזרם יציב של 124 וולט זרם ישר. הכוח יכול להתחלק בין חלקי התחנה, לאחר שהוא עובר המרה בדרך. המרה זו נחוצה לאחר ביטול פלטפורמת ייצור הכוח מתוצרת רוסיה, ולפיכך הרכיב הרוסי יהיה תלוי בקולטי השמש האמריקניים לצורך אספקת החשמל. שימוש בקווי מתח גבוה בחלק האמריקני של התחנה הוביל להפחתה בשימוש בקווי מתח חשמלי ובכך גם לחסכון במשקל. חום עודף משוחרר עם לוחות קירור. מכיוון שלא ניתן להוליך את החום מעבר לצירים של הלוחות המסתובבים, ללוחות אלה יש מקרנים נפרדים. ההארקה של כל המתקנים מחוברת לשלדת התחנה, המוארקת לחלל בעזרת מתקן היורה אטומי קסנון מיוננים לחלל כדי להיפטר מעודפי מטען חשמלי. בנוסף, קיים מערך מצברים המשמש כאשר השמש מוסתרת על ידי כדור הארץ.
[עריכה] מערכת קיום החיים
מערכת השליטה בסביבה ומערכת קיום החיים דואגות לתנאים של לחץ אטמוספירי, רמות חמצן, מים וכיבוי אש יחד עם דברים נוספים.
העדיפות העליונה בתחנת החלל הבינלאומית שמורה למערכת התמיכה בחיים. המערכת גם אוספת, מחשבת ואוגרת מים ומחשבת את "בזבוז" האמצעים החיוניים על ידי הצוות. לדוגמה: המערכת ממחזרת נוזלים מכיורים, מקלחות, שתן ועיבוי.
[עריכה] רכיבי תחנת החלל הבינלאומית
סה"כ מתוכננות 10 יחידות מדוחסות בתחנה (Zarya, Zvezda, US Lab, Node 1, Node 2, Node 3, Columbus, Kibo, MLM and the RM). חלקן כבר הורכבו וחלקן מחכות לשיגור עד תאריך השלמת התחנה ב-2010.
[עריכה] יחידות מדוחסות שכבר נמצאות במסלול
כיום הורכבו בתחנת החלל הבינלאומית ארבע יחידות מדוחסות אוויר מתוך העשר שתוכננו. שתי יחידות מתוצרת רוסיה, זרייה וזבזדה ושתי יחידות מתוצרת ארה"ב, "דסטיני" ו"יוניטי". זרייה היא המודול הראשון והוא שוגר לחלל על גבי הטיל הרוסי, "פרוטון", בנובמבר 1998. היחידות זבזדה ויוניטי (Node 1) שוגרו כשבועיים מאוחר יותר, ולאחר שהורכבו אפשר השילוב של שלושת היחידות תנאי מחייה לשלושה אסטרונאוטים בתחנת החלל.
מאז שנת 2000, היחידה העיקרית שהגיעה לתחנה היא הדסטיני (Destiny Laboratory Module) ששוגרה במשימה STS-98 של מעבורת החלל ב-2001. המעבדה האמריקאית היא גם מודול המחקר הראשון שהורכב בתחנה.
[עריכה] יחידות מדוחסות שישוגרו בעתיד
[עריכה] Node 2 - 2007
Node 2 ישוגר ברבע השני של 2007, מאחר ומשימת STS-121 עברה בהצלחה, ללא תקלות מיוחדות (תנאי הכרחי של נאס"א בטיסת הניסוי הזו) באוגוסט 2006. Node 2 נבנה על ידי סוכנות החלל האיטלקית אך הוא בבעלות נאס"א. Node 2 יכיל שמונה מיכלי אוויר, חשמל, מים ומערכות אחרות שחיוניות לתמיכה בחיים בתחנה ובחלקי המגורים שבה.
[עריכה] 2007 - מודול מעבדה קולומבוס
מודול המעבדה, קולומבוס, יהיה המודול השני שמשוגר ומורכב בתחנה. המודול הורכב ומומן על ידי סוכנות החלל האירופאית.
[עריכה] 2007 - מודול מעבדה רב תכליתי
סוכנות החלל הרוסית הכריזה על מודול מעבדתי רב תכליתי שישוגר על גבי טיל "פרוטון" רוסי בנובמבר 2007. המודול הוא מודול המחקר הראשי של רוסיה בתחנת החלל ומודול המחקר השלישי שישלח לתחנה. המודול יצוייד בבקר שליטה על גובה התחנה והוא ישמש כגיבוי. יחד עם המודול תשוגר זרוע רובוטית אירופאית בעלות של 20 מיליון אירו. השיתוף בין אירופה לרוסיה כפוף להסכם שנחתם באוקטובר 2005.
[עריכה] 2009 - מודול המחקר הרוסי
לוח הזמנים של נאס"א לתחנת החלל כולל עדיין את מודול המחקר הרוסי כחלק מתחנת החלל ויורכב על מודול זבדה (Zvezda). החלק ימריא בשנת 2009 על טיל "פרוטון" רוסי. בניית המודול עדיין לא החלה.
[עריכה] 2008-2009 - מודול הניסויים היפני
מודול הניסויים היפני, קיבו (KIBO) מכיל שני חלקים מדוחסים וחלק אחד חשוף לסביבה. שלוש משימות מעבורות חלל ידרשו כדי להביא את החלק לתחנת החלל. שני החלקים המדוחסים מתוכננים להמריא במחצית השנייה של 2008 ובמחצית הראשונה של 2009. יחידת קיבו תורכב על Node 2 בצד הנגדי ליחידת קולומבוס.
[עריכה] 2009-2010 - Node 3 ו-Cupola
למרות שהיו שמועות כי חלק ה-Node 3 בוטל, הוא עדיין בנמצא בפרויקט תחנת החלל הבינלאומית ומתוכנן להגיע אליה בסוף שנת 2009. בדומה לחלק Node 2, חלק Node 3 יבנה באיטליה על ידי סוכנות החלל האיטלקית אך הוא בבעלות נאס"א. חלק זה ישמש כתא אחסון, אך מטרתו העיקרית היא להוות מוקד ומרכז פעילות של מודול המגורים וכמו כן של רכב חזרת הצוות (Crew Return Vehicle). אחד החלקים יוצאי הדופן בתחנת החלל יהיה סיפון התצפית Cupola, מעין חלון לקשר עם החלל שבחוץ. ה-Cupola תוכנן להמריא יחד עם ה-Node 3 בטיסה האחרונה של מעבורות החלל לתחנת החלל הבינלאומית. סוכנות החלל האירופאית כבר סיימה לבנות את החלק הזה והוא מאוחסן עד להשלמת חלק ה-Node 3.
[עריכה] חלקים אחרים
בתחנה ישנם גם חלקים שאינם מדוחסים כמו מערכי תאי השמש וסיפוני האחסון.
[עריכה] חלקים שבוטלו
- יחידת מגורים (Centrifuge Accommodations Module)
- יחידת עגינה אוניברסלית המתאימה לעגינת כל רכבי החלל (Universal Docking Module) הוחלפה על ידי חלק ה-MLM - FGB2
- יחידת עגינה ואחסון (Docking and Stowage Module)
- יחידת מגורים (Habitation Module)
- רכב החזרת צוות (Crew Return Vehicle)
- יחידת שליטה זמנית (Interim Control Module)
- יחידת הנעת התחנה (ISS Propulsion Module)
- רציף המדע (Science Power Platform)
[עריכה] רכבי חלל שביקרו בתחנה
- מעבורות חלל - חידוש אספקה לתחנה, הרכבה וטיסות לוגיסטיות והחלפת צוותים
- חלליות סויוז - החלפת צוותים ופינוי חירום
- חלליות פרוגרס - רכב אספקה
- הצעה: רכב Automated Transfer Vehicle של סוכנות החלל האירופאית יחדש אספקה לתחנה (מתוכנן לנובמבר 2007)
- הצעה: רכב H-II Transfer Vehicle היפני יחדש אספקה למודול קיבו (מתוכנן ל-2008)
- הצעה: רכב חידוש אספקה מסחרי שיפעל תחת נאס"א (מתוכנן לסוף 2010)
- הצעה: מעבורת חלל רוסית, קליפר, להחלפת צוותים וחידוש אספקה (מתוכנן ל-2012)
- הצעה: רכב Crew Exploration Vehicle, אפשרות להחלפת צוותים וחידוש אספקה (מתוכנן ל-2014)
- הצעה: חללית בפיתוח רוסי-אירופאי לחידוש אספקה והחלפת צוותים (מתוכנן ל-2014)
[עריכה] עלויות
התחנה היא אחד המיזמים הבינלאומיים הגדולים והיקרים בהיסטוריה. עם תחילת בנייתה העריכו שעלות בנייתה תגיע לסכום של כ-40 מיליארד דולר. כיום משערים כי עלות בנייתה תגיע ל-100 מיליארד דולר, מחציתם במימון אמריקאי. עלות תפעול התחנה לתקופה של 10 שנים מוערך בסכום דומה.
ההערכה היא שידרשו לפחות 43 טיסות לחלל כדי להביא לתחנה כ-408 טונות של חומרי בניין ואספקה. בין השאר, כולל הציוד מווסתי לחץ אוויר, קורות מתכת, לוחות סולאריים, קילומטרים של כבלים חשמליים ועוד.
האסטרונאוטים האמריקנים והקוסמונאוטים הרוסים שירכיבו את הציוד מתוכננים לבצע כ-144 גיחות רגליות שיסתכמו ב-1,800 שעות "הליכת חלל" לפחות, כפול מהזמן הכולל שבילו אסטרונאוטים אמריקאים ב"הליכת חלל" מאז תחילת טיסות החלל המאוישות לפני למעלה מחמישה עשורים.
[עריכה] נאס"א
- פיתוח חומרה חדשה - נאס"א מקציבה כיום רק 70 מיליון דולר לפיתוח חומרה חדשה כמו מערכת ניווט איחסון מידע וכו'.
- תפעול חלליות - 800 מיליון דולר שמורכבים מ-125 מיליון דולר לתוכנה, 150 מיליון דולר לאוויוניקה ומערכות צוות ושאר הכסף הולך לתפעול התחנה.
- שיגורים ותפעול המשימות (מעבורות החלל) - למרות שמעבורות החלל אינן בתקציב התחנה משקיעה נאס"א כ-500 מיליון דולר על המשימות.
- חידוש אספקה והחלפת צוותים - 140 מיליון דולר בלבד מושקעים על ציוד ואספקה לתחנה, החלפת צוותים ותפעול חלליות הסויוז.
[עריכה] סוכנות החלל האירופאית
סוכנות החלל האירופאית מעריכה שעד היום השקיעה 8 מיליארד אירו בפרויקט, שמתוכם מיליארד אירו הלכו למימון מודול המעבדה, קולומבוס.
[עריכה] סוכנות החלל היפנית
עד היום השקיעה סוכנות החלל היפנית כ-3 מיליארד דולר למעבדת קיבו שתהיה חלק מתחנת החלל הבינלאומית.
[עריכה] סוכנות החלל הרוסית
משנת 1998 שלחה רוסייה שני תריסרים של חלליות סויוז לתחנת החלל. בנוסף, תשגר על טיל "פרוטון" שני מודולים שהרכיבה בעצמה, ובעבר שלחה עוד שני טילים כאלו שנשאו על גבם חלקים להרכבת התחנה. קשה להגיד כמה השקיעה רוסיה בתחנת החלל הבינלאומית ו-20 מיליון דולר שמשלמים תיירי החלל למקום בחללית סויוז הם רק חלק קטן.
[עריכה] סוכנות החלל הקנדית
סוכנות החלל הקנדית הרכיבה את הזרוע הרובוטית של התחנה (Canadarm2), והיא מעריכה שב-20 שנה האחרונות היא השקיעה 1.4 מיליארד דולר קנדי.
[עריכה] צוותי התחנה
התחנה מתוכננת לאכלס, בו זמנית, עד שבעה אסטרונאוטים מהמדינות המשתתפות במיזם. שלושה אסטרונאוטים החלו לאייש את התחנה בשנת 2000. לאחר אסון הקולומביה, במאי 2003 ובשל הקיבולת המצומצמת של צי החלליות של רוסיה צומצם גודל הצוות לשניים כדי לחסוך במזון ובחמצן.
- לרשימה מלאה של הצוותים השונים ראו צוותי תחנת החלל הבינלאומית.
[עריכה] סיכונים
ב-26 בנובמבר, 2003 פגע רסיס של פסולת חלל בחלק החיצוני של הרכיב הרוסי הכולל את חדרי המגורים, האוכל והשירותים, אך לא נגרם נזק.
החל מסוף דצמבר, 2003 הורגשה בתחנה ירידת לחץ האוויר. לאחר בדיקות שנמשכו למעלה משבועיים נמצא שסתום דולף באגף האמריקני של התחנה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אשכול תחנת החלל הבינלאומית, באתר "הידען" (עדיף לפתוח בחלון נפרד)
- רשימת צוותי תחנת החלל הבינלאומית באתר נאס"א
| תוכנית מרקורי · תוכנית ג'מיני · תוכנית אפולו · סקיילאב · מעבורת החלל · תחנת החלל הבינלאומית · תוכנית קונסטליישן |  |
