תחבורה בת קיימא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחבורה בת קיימא, מדגישה את הצורך בפיתוח חלופות אטרקטיביות לרכב פרטי, כמו תחבורה ציבורית לסוגיה ונגישות ברגל ובאופניים. זהו חלק מהגישה החדשה הגורסת שעל התחבורה לשרת את צרכי החברה וצרכי הכלכלה תוך שמירה על איכות הסביבה ותוך הקפדה על השארת חופש בחירה גם לדורות הבאים. הדגש בגישה בת קיימא זו הוא על הנגישות של הפרט והיכולת להגיע ממקום למקום ביעילות ובקלות.
מספר ארגונים מקדמים נושא זה בישראל, כגון תחבורה היום ומחר ומגמה ירוקה, שהם ארגונים ללא מטרות רווח, וכן נת"ע וחברת נתיבי איילון, המקדמות תוכניות שונות בנושא.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונותיה של תחבורה בת קיימא
[עריכה] נגישות ולא ניידות
עקרון זה קובע כי התנועה במרחב העירוני ברכב פרטי איננה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שניתן להחליפו באמצעים יעילים יותר, בין היתר על ידי קירוב נקודות העניין לאזורים מרכזיים ולא פיזורם באופן המונע את קיומו של מוקד מרכזי לתחבורה הציבורית.
[עריכה] להניע אנשים ולא מכוניות
עקרון זה קובע כי המטרה המרכזית של מערכת תחבורתית היא לשנע אנשים, ולא ליצור עוד ועוד כבישים על מנת לשנע מכוניות פרטיות ואף לעודד את השימוש בהן. לכן יש להתרכז ביצירת מערכת להסעת המונים שתהיה יעילה ותאפשר לאדם הממוצע לפחות את אותו זמן נסיעה מדלת לדלת אותו הוא מקבל ברכבו הפרטי.
[עריכה] השבת המרחב העירוני להולכי הרגל ולרוכבי האופניים
עקרון זה קובע כי יש לשאוף למינימום צירי תנועה ראשיים ורחבים במרכזים העירוניים (כדוגמת דרך מנחם בגין בתל אביב), וליותר שדרות הליכה נוחות ומוצלות, המזמינות הולכי רגל ורוכבי אופניים, המשורתות על ידי אוטובוסים או רכבת קלה (לדוגמה, המע"ר הישן של תל אביב - שנקין, אלנבי, ומרכז רמת גן - רחוב ביאליק).
[עריכה] הפסקת סבסוד כלי הרכב הפרטיים
על פי עקרון זה יש לשאוף לכך ששימוש ברכב פרטי למטרת יוממות תהיה באופן מובהק בלתי כדאית מבחינה כלכלית על פני התחבורה הציבורית. מחקר שנערך בשנת 1990 גילה כי נסיעות במכונית בשעת השיא בבנגקוק מסובסדות בידי החברה התאילנדית בערך של כ- 15 באט (בערך 60 סנטים) לקילומטר. מחקרים רבים מצאו ממצאים דומים במקומות שונים, החל בפרת' שבאוסטרליה, דרך גרמניה ועד לקואלה לומפור שבמלזיה. מצב זה גורם לכך שכמות גדולה מידי של אנשים משתמשים ברכב הפרטי, כי הם אינם משלמים את המחיר המלא על כך.
[עריכה] הפיכת הרכב הפרטי ללא אטרקטיבי
על פי עקרון זה יש לנקוט בצעדים רבים על מנת להפוך את הנסיעה ברכב הפרטי לפחות כדאית בהשוואה למערכת התחבורה הציבורית. צעדים אלו מחולקים לאמצעים דוחפים ואמצעים מושכים
[עריכה] אמצעים דוחפים
אמצעים דוחפים הם כלל האמצעים שנועדו לגרוע מכדאיותו של הרכב הפרטי.
- הטלת אגרת גודש בכניסות לערים הגדולות.
- הקצאת נתיבים לתחבורה ציבורית, תוך הארכת גודש המכוניות הפרטיות בשאר הנתיבים.
- מיסוי גבוה יותר על דלק (אך לא על רכישת הרכב עצמה או על תשלומים קבועים כגון ביטוח ואגרות רישוי), אמצעי זה נחשב יעיל פחות והוגן פחות מהטלת אגרת גודש.
- הטלת מגבלות על שימוש חופשי בדלק ברכבים בבעלות חברות.
[עריכה] אמצעים מושכים
אמצעים מושכים הם כלל האמצעים שנועדו לשפר את התחבורה הציבורית עצמה.
- שיפור תדירות הקווים.
- שיפור צי האוטובוסים והרכבות ונוחות הנסיעה בהם.
- תיאום תמידי של מסלולי הנסיעה בהתאם לביקושים.
- סבסוד מחיר התחבורה הציבורית, או הקטנתו באמצעים אחרים.
- הקצאת נתיבים לתחבורה ציבורית.
- הנהגת כרטוס משותף שיהיה שקוף ונוח לנוסע, במספר מצומצם של מקומות בעולם אף הונהגה תחבורה ציבורית ללא תשלום.
- שיפור נגישות משכונות המגורים לרכבת, ומהרכבת למרכזי התעסוקה, באמצעות קווי אוטובוס או רכבת קלה.
- תיאום לוחות הזמנים של אמצעי התחבורה (לדוגמה, תיאום זמן יציאת האוטובוס כך שיגיע לתחנת הרכבת מספר דקות לפני יציאת הרכבת), כך שאמצעי התחבורה ישלימו זה את זה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תחבורה היום ומחר הארגון הישראלי לתחבורה בת קיימא
- מגמה ירוקה
- ישראל בשביל אופניים
