תדר רדיו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תדר רדיו (בראשי תיבות: ת"ר; באנגלית: radio frequency ובראשי תיבות RF) הוא קטע מהספקטרום האלקטרומגנטי, שאת הגלים בתדרים הכלולים בו ניתן ליצור באמצעות העברת זרם חילופין דרך אנטנה.
תדרי רדיו משמשים, בין השאר, לקשר רדיו, כלומר קשר המתבצע באמצעות גלי רדיו. לשם ביצוע קשר רדיו יש להקצות למשדר תדר שבו ישדר, ורוחב פס מסוים. לכל משדר תדר המוקצב לו, שבו ניתן להאזין לו, ובקשר דו-כיווני - גם לשוחח אתו. כיוון שהרוחב הכולל של גלי הרדיו סופי, ולכל משדר נדרש רוחב פס מינימלי, הרי מספרם הכולל של תדרי הרדיו מוגבל. העובדה למשדר יש טווח מסוים, התלוי בעוצמת השידור ובצורת ההתפשטות של גלי הרדיו, ניתן להקצות אותו תדר לשני משדרים המרוחקים במידה מספקת, אך בעיית המחסור אינה נפתרת.
לעתים נוצרת תחרות על תחום תדרים מסוים בין הצבא, שהוא צרכן גדול מאוד של קשר רדיו, ובין גורמים אזרחיים. דוגמה לכך הם תדרים בתחום ה-2.4 גיגהרץ ששימשו את צה"ל שסירב לפנותם לשימושי שן כחולה הזקוקים לתחום זה. במשך תקופה ארוכה נאסר בישראל שיווק של מכשירים אזרחיים שתומכים בתקן "שן כחולה", עד למציאת הסדר שבמסגרתו פינה צה"ל את תחום התדרים.
פריצת דרך בתחום ניצול קשר רדיו לתקשורת אישית הושגה עם המצאת הטלפון הסלולרי. עד להמצאה זו התאפשר קשר רדיו אישי רק בטווחים קצרים ביותר, או למטרות בעלות חשיבות לאומית.
בתחום שידורי הרדיו לתקשורת המונים היצע התדרים מצומצם ביותר, ולכן נדרשת הסדרה ממלכתית של הקצאת התדרים למטרה זו. המחסור בתחום זה, יחד עם הרצון לשדר לציבור הרחב, יצרו את תופעת הרדיו הפיראטי.
