שמועה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמועה הינה ידיעה לא מאומתת, המועברת באופן לא-פורמלי בתחומי חברה מסוימת. שמועה נוצרת כאשר לא קיימת מערכת תקשורת מדויקת, מלאה או אמינה מספיק בנוגע למידע המועבר.
המאפיין החשוב ביותר של שמועה, הוא היותה ניתנת לעיוות בהתאם לנטיות הפרטים המעבירים אותה. לרוב נפוצות השמועות בנושאים ובמצבים טעוני-רגש, גורם המגביר את סילוף השמועה.
שמועה היא אחת מדרכי התקשורת בחברת המון. הדרך הבסיסית להפצתן של שמועות היא העברתן מפה לאוזן, וגם בדרך זו זוכה שמועה מרגשת לתפוצה רחבה. ניצול אמצעי התקשורת להפצתה של שמועה מגביר כמובן את מהירות הפצתה. בין שלל האפשרויות שפתח האינטרנט, נכללת גם היכולת להפצה נרחבת ובלתי מבוקרת של שמועות.
תוכן עניינים |
[עריכה] שמועות במהלך ההיסטוריה
- באחד הימים נתבשר הסופר מארק טוויין שהוא בר מינן ואפילו קיבל ידיעות עקשניות על המאורעות שהתרחשו בטכס לווייתו. הוא הגיב באומרו ש"השמועות על מותי היו מוקדמות מדי". בתקופתו, במאה ה-19 לא היה אפשר להפיץ שמועה שכזו ברבים. בישראל, החליט אדם מופרע להודיע לכנסת ישראל שחבר הכנסת אמנון רובינשטיין נפטר וזו הופצה בהמונים באופן היעיל ביותר שרק אפשר: מעל דוכן הנואמים ועל ידי יושב הראש אברהם בורג, בשידור ישיר בטלוויזיה.
- לאחר מותו של הקיסר הגרמני, פרידריך הראשון (זקן אדום), הופצה ברחבי גרמניה השמועה שעודנו בחיים למעשה והוא יושב ומחכה בארמונו לאיחוד הארץ. היו שתיארו כי בזמן ההמתנה החל מתארך זקנו האדמוני, עד שחדר מבעד לשולחן השיש שבחדרו.
- לאחר נפילת הבסטיליה בשנת 1789 נפוצה בצרפת השמועה, שכנופיה של שודדים איומים עוברת מכפר לכפר ובוזזת אותם. הכפריים אחוזי הבהלה שחששו כי לחמם ייגזל מהם, הצטיידו בנשק ובתחמושת והמתינו לשודדים שמיאנו להופיע (כי לא היו כאלה מעולם). שמועה זו מכונה "הפחד הגדול", ויש לה תרומה מכרעת להצלחת המהפכה הצרפתית בכך שהכפריים, שחששם היה כה גדול, סברו שהאצילים לא יוכלו בפעם הזו לסייע להם, כי הכנופיה היא מסוכנת ביותר ובמיוחד לבעלי הממון. לכן גם לא ביקשו עוד להסתתר תחת מחסה האצולה. במקום זאת, ניסו בכוחותיהם המשותפים להגן על רכושם מפני אימת השודדים, ובכך בעצם ביססו את עקרונות השיתוף, הצדק והאחווה בדמוקרטיה המתפתחת בארצם.
- העם היהודי סבל תמיד משמועות מרושעות לאורך ההיסטוריה. אחת הנודעות בהן היא "שמועת אורליון" שהתפשטה בצרפת כולה בשנות ה-40 של המאה ה-20, ולפיה, היהודים סוחרים בבנותיה הנוצריות של צרפת ומוכרים אותן בחשאי להרמונות בארצות ערב. ראו גם המוות השחור, עלילת דם והפרוטוקולים של זקני ציון.
[עריכה] שמועות בספרות
- הסופר הרוסי ניקולאי גוגול, שחווה בצעירותו את השמועה העיקשת והאלמותית כמעט, כי נפוליון מתהלך בקרב הציבור באין יודעין, עשה שימוש מרכזי בשמועות בשתיים מן המעולות שביצירותיו:
- שמועה שנפוצה בעיר כולה, כי צ'יצ'יקוב גמר אומר לחטוף את בתו של שר המחוז, הביאה אותו ליטול עימו את נפשותיו המתות ולהימלט משם. - נפשות מתות, חלק ראשון (1842).
- שמועות סיפרו כי ראש העיר, הוא גם השופט, היה מתחפש לדמות אחרת בסיוריו בחבל ארצו, והיה רושם את מסקנותיו ביומנו כדי לתעד את תגובותיהן של הבריות במפגשן עימו, כחלק ממחקר שערך והיה מגחך לעצמו בקוראו את רשמיו בשובו לחיק מקורביו. - נפשות מתות, חלק שני, (לא פורסם).
- הופצה שמועה בעיירה אחת, שהאדם הזר והמשונה שהופיע שם לפתע, הוא המפקח מטעם הממשלה שכולם מצפים לבואו. השמועה גרמה לכך שיתקבל בכבוד מלכים בכל מקום אליו פנה, ואף זכה למנת שיחודים שאפילו הצאר לא היה זוכה לה, עד אשר הופיע המפקח האמיתי. - רוויזור (1836).
[עריכה] שמועות בישראל בהקשרים ביטחוניים
מצבה הבטחוני המיוחד של מדינת ישראל וכן העובדה כי אין כמעט ישראלי שאין לו מכרים קרובים במערכת הביטחון, הביאו למספר גלים של שמועות, במיוחד בנוגע למצבים בטחוניים. אחדות מהשמועות הנפוצות מסוג זה:
- "ליל הברווזים" - ידיעה על גיוס מילואים ששודרה ב"קול ישראל" ב־1 באפריל 1959 הביאה לגל של שמועות בדבר פריצת מלחמה, ולדיון דרמטי בכנסת במהלכו עלה מנחם בגין על הדוכן ובירך את הכוחות הלוחמים. לאחר שהסתבר שמקור השמועה בתרגיל גיוס בלבד הודחו ראש אמ"ן, האלוף יהושפט הרכבי וראש אג"מ האלוף מאיר זורע מתפקידיהם. זורע המשיך בשירות בצה"ל, ואילו הרכבי פרש והפך להיסטוריון נודע.
- בעקבות היעלמותה של הצוללת "אח"י דקר" בדרכה מאנגליה לישראל, נפוצו שמועות כאילו הצוללת נמצאה וכל אנשיה בריאים ושלמים, ולאחר מכן נפוצו שמועות משונות על נסיבות היעלמה (ראו דוגמה אחת בערך תאוריית קשר).
- גל שמועות בדבר שחרורו של רון ארד על ידי סיירת מטכ"ל הביא לכך שהשמועות הוכחשו על ידי דובר צה"ל בשידור בערוץ הראשון.
- הקרב הקשה בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן באפריל 2002 הביא לידי גל של שמועות, לא רק בדבר היקף האבידות, אלא על התרסקותם של מסוקים שנשאו את שאול מופז ומשה יעלון, ועל כך שכאשר הגיעה הבשורה המרה לשר הביטחון בנימין בן אליעזר לקה זה בהתקף לב ומת. שמועות אלו פסקו רק כאשר הודיע דובר צה"ל בשעות הערב של אותו היום, על המצב לאשורו, ויעלון, מופז ובן אליעזר הופיעו באמצעי התקשורת.
מקורן של שמועות ביטחוניות בישראל מיוחס בהומור ל"רס"ן שמועתי", ויש המעלים אותו לדרגת סא"ל ואף למעלה מזה.
