שמואל שניצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שמואל שניצר (יולי 1918 - 1999), עיתונאי ופובליציסט ישראלי, העורך הראשי של "מעריב".

שמואל שניצר נולד בהאג שבהולנד באב תרע"ח, יולי 1918, במשפחה ברוכת ילדים: 13 בנים ובנות. ההורים ניהלו אורח חיים מסורתי, וכך גם גידלו את ילדיהם. אמו הייתה ממשפחת רבנים ידועים וברוח זו התחנך שמואל, שנשלח לבלגיה ללמוד בישיבת "יסודי התורה" באנטוורפן. כבר בילדותו ניכר בכשרונותיו ובתפיסתו הרחבה, תכונות שהיו מסימני אופיו. בבגרותו עמד לקבל סמיכה לרבנות, אולם אביו לא רצה שבנו יהיה רב, והעדיף שלפרנסתו ירכוש מקצוע, ושלח אותו גם לבית ספר תיכון מסחרי.

שניצר עלה ארצה באוניית המעפילים "פאריטה", ביוני 1939. בכך ניצל מהגורל שפקד את משפחתו בשואה: הנאצים רצחו את אביו, אמו, ותשעת אחיו ואחיותיו.

בארץ עבד תחילה בעבודה חקלאית בפרדסים. הוא התעניין בעבודות הדפוס, והשכיל עד מהרה ללמוד בעצמו את מלאכת העיתונאות מעיתונאים ומפועלי הדפוס, ובשלב הבא כבר למד עיתונאות מזאב ז'בוטינסקי וד"ר עזריאל קרליבך. בשנת 1940, והוא אז רק שנה אחת בארץ, כבר היה עיתונאי שנון.

שניצר היה אוטודידקט, שלמד והשכיל בעצמו. הוא שלט בעברית, אנגלית, הולנדית וצרפתית, והיה מתרגם מעולה, שתרגם עשרות ספרים ביניהם "הכושי מקוסטסבורו", "סטלין", "תולדות האנושות", "מאו טסה טונג", "וינסטון צ'רצ'יל", "התרבות הפיניקית", "אבא גוריו" (מצרפתית), "אבשלום בני" (מאנגלית), "אלטנוילנד" של בנימין זאב הרצל (מגרמנית) ויומנה של אנה פרנק (מהולנדית). ערך את האנציקלופדיה "עולם חדש", שיצאה לאור בתשעה כרכים בשנים 1977 - 1984.

עבודתו כמתרגם נעשתה במקביל לעבודתו העיתונאית, שנמשכה ברציפות 59 שנים, תחילה ב"ידיעות אחרונות" ואחר כך ב"מעריב". מאמריו הפובליציסטיים ב"מעריב" הצטיינו בבהירות סגנון ובניתוח מעמיק.

בשנת 1980 מונה לעורכו של העיתון, תפקיד אותו מילא במשך חמש שנים.

במרץ 1997 החליטה ועדת השופטים לפרס ישראל להמליץ על הענקת הפרס בתחום העיתונות הכתובה לשמואל שניצר. על החלטה זו נמתחה ביקורת חריפה, עקב מאמר בשם "ייבוא של מוות" שפירסם שניצר ב-19 באוגוסט 1994, ובו תקף את העלאתם של בני הפלאשמורה לישראל. בעקבות הסערה שהתעוררה הציע נשיא המדינה לשניצר להתנצל או לחזור בו מדבריו, אך שניצר סירב לעשות זאת. לאחר סירובו התכנסה ועדת השופטים, בהנחיית בג"ץ, לדיון נוסף, ובו החליטה לשלול את הפרס משניצר.

בנוסף למאמר מפורסם זה כתב שניצר עוד מאמרים שנויים במחלוקת. במאמר אחד, לדוגמה, הציע להגביל בחקיקה את הילודה המותרת לערביי ישראל.

שניצר נפטר ב-1999 בבית "מעריב", לאחר שחש ברע בעת שכתב מאמר, שעסק בוויכוח על התרת פירסום זיכרונותיו של אדולף אייכמן.