שלוש הממלכות של קוריאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שלוש הממלכות של קוריאה | |
|---|---|
 מפה של שלוש הממלכות של קוריאה בסוף המאה ה-5. |
|
| שם קוריאני | |
| תרגום פונטי | סאמגוק |
| הנגול | 삼국 |
| הנג'ה | 三國 |
שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: גוגוריו, באקג'י ושילה ששלטו על חצי האי קוריאה ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את גאיה (ממלכה), דונגאי, אוקג'או, בויו, אוסן, תאמנה, ועוד.
התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים סילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). גוֹגוּרִיו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בשפה הקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מגוֹגוּרִיו בשל קרב ירושה והקימו את באקג'י בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אונג'ין (כיום גונגג'ו) , ואחר כך סאבי (כיום פּוּיוֹ) מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מבאקג'י במאה ה-1 לספירה.
סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציוניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.
לגוֹגוּרִיו, הגדולה מבין שלוש הממלכות היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגאה על הנהר יאלו. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.
במאה ה-4 ממלכת באקג'י שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.
ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת סילה". ידוע כי ממלכת סילה השתלטה על ממלכת קאיה או גאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת סילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קיונגג'ו). בודהיזם הפכה לדת רשמית ב-528.
בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת סילה את באקג'י ב-660 ואחר כך את ממלכת גוֹגוּרִיו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת סילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".
בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".
