שיעור קומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיעור קומה הוא חיבור השייך לספרות ההיכלות והמרכבה ועוסק בתיאור האלוהים במונחים של דמות אנושית, עד כדי מניין האיברים, שמותיהם ומידותיהם. זמן חיבורו המשוער הוא בין המאה השנייה למאה השלישית לספירה והוא נכתב ככל הנראה בארץ ישראל. זהות המחבר אינה ידועה. היקפו של הספר קטן והוא משתרע על פני כחמישה עד שישה עמודים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן הספר
ספר "שיעור קומה" עוסק בתיאור האלוהות תוך מתן צורת אדם לאל (אנתרופומורפיזם). לתפיסה זו קיימים מקורות מוקדמים יותר בכתובים, החל מן הפסוק בספר בראשית, פרק א' פסוק כ"ו, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" והפסוק בספר איוב, פרק יט' פסוק כ"ו "מבשרי אחזה אלוה". מהפסוקים האלה נגזר כי בין דמות האדם וצלם האלוהים יש קירבה. הזיקה הישירה ביותר לכתובים קדומים היא לספר שיר השירים, ובפרט לפסוקים המתארים בו את האל, כמו: "ראשו כתם פז", "שפתותיו שושנים", "ידיו גלילי זהב" וכולי. רבי עקיבא, שהיה חלק מחוג יורדי המרכבה, קבע בדיון שהתנהל סביב מקומו של שיר השירים בקאנון המקראי כי "כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים". בסופו של ספר שיעור קומה נמצאת הצהרה, הנאמרת מפי רבי ישמעאל, על חשיבותו של הספר: "אני ורבי עקיבא ערבים בדבר זה, שכל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא (...)". על הזיקה העמוקה בין חיבור זה לשיר השירים עמדו חוקרים כמו פרופ' גרשם שלום ופרופ' שאול ליברמן. האחרון אף הגדיל לעשות וקבע באמצעות מחקר השוואתי כי: "הוא שיעור קומה, הוא מעשה מרכבה, הוא מדרש שיר השירים".
[עריכה] היחס בין הספר ובין הזרם הגנוסטי
קווי דמיון שונים נמצאים בין חיבור זה לבין הזרם הגנוסטי, הן מצד זמן חיבורו של הספר ופריחת הגנוסטיקה באותה עת והן מצד המטבעות הלשוניים הדומים, כגון "יוצרנו" ו"יוצר בראשית" המקביל לאל דמיורגוס במיסטיקה הגנוסטית. בשל קירבה זו בין הספר לגנוסטיקה יש שטענו כי האחד הושפע מן השני, והיו שטענו כי שניהם שואבים את תורתם ממקור קדום זהה.
[עריכה] מניעי כתיבת הספר
על אף היותו של הספר הביטוי החריף ביותר בכל ספרות חז"ל להגשמת האל, דעתו של החוקר יוסף דן (שיש המתנגדים לה) היא כי מניעי כתיבתו היו הפוכים ונועדו להשגיב ולהרחיק את דמותו של האל מתפיסת האדם, שכן לעומת תיאור איברי האלוהות, שלכאורה נתפסים בשכל האדם, השמות והשיעורים המתוארים אינם הגיוניים. החיבור מכנה את איברי האל בצירופי אותיות שונים ומשונים, ללא כל מובן הנראה לעין. דוגמה לכך הוא שמו של אישון עין ימינו של האל, שנקרא "אזדייה אטטיטוס", ואישון שמאלו שנקרא "מטטגרופמציא מטטרון גרופמציא". גם המידות המתוארות ביחס לאיברים הן מידות מופלגות שאינן נתפסות בשכל. הספר משתמש בקנה מידה של עשרות אלפי רבבות פרסאות. מחבר הספר מבהיר מה שיעורן של מידות אלה: "אומר לך חשבון פרסאות כולן שעורין. כל פרסה ופרסה - ג' מילין, וכל מיל ומיל - עשרת אלפים אמה, וכל אמה ואמה - שלוש זרתות (...) וזרת שלו - מלוא כל העולם כולו". עניין נוסף הוא השימוש בלשון רבבה (עשרת אלפים), שכן מידה זו היא הגדולה ביותר הנמצאת בשימוש בעברית ולכן טרח המחבר והרחיק את מידותיו של האל עד לקצה יכולתה של השפה בתיאור מניין ומידה.
[עריכה] הפולמוס סביב הספר
בשל התפיסה כי ספר שיעור קומה הוא בעל אופי אנתרופומורפי השתמשו בו הקראים בוויכוחם עם רב סעדיה גאון, והתנגחו בו בעזרת שימוש בציטוטים מתוך החיבור בניסיונם להוכיח כי היהדות סוטה מן הרציונליות. הרמב"ם, שהיה חסיד של השיטה הרציונלית דחה את הספר, וב"תשובות הרמב"ם" סימן שע"ג אף טען כי החיבור הוא זיוף ולא נתחבר על ידי חכמי ישראל.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה, הוצאת משרד הביטחון.
- רחל אליאור, ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה, הוצאת ידיעות אחרונות.
