שבע דנחמתא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבע דנחמתא (או שב דנחמתא בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'. על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).
[עריכה] ההפטרות
- "נחמו" (ישעיה מ', א'-כ"ו) - לפרשת ואתחנן.
- "ותאמר ציון" (ישעיה מ"ט, י"ד עד נ"א, ג') - לפרשת עקב.
- "עניה סוערה" (ישעיה נ"ד, י"א עד נ"ה, ה') - לפרשת ראה.
- "אנכי" (ישעיה נ"א, י"ב עד נ"ב, י"ב) - לפרשת שופטים.
- "רני עקרה" (ישעיה נ"ד, א'-י') - לפרשת כי תצא.
- "קומי אורי" (ישעיה ס', א'-כ"ב) - לפרשת כי תבוא.
- "שוש אשיש" (ישעיה ס"א, י' עד ס"ג, ט') - לפרשת ניצבים.
| ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש |
|
ארבעת הצומות: עשרה בטבת | שבעה עשר בתמוז | תשעה באב | צום גדליה |
