שאמיל באסייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שאמיל באסייב

שאמיל סלמאנוביץ' באסייב (רוסית: Шамиль Салманович Басаев;‏ 14 בינואר 1965 - 10 ביולי 2006) היה מפקד צבאי צ'צ'ני, מדינאי וטרוריסט. החל משנת 2003, באסייב השתמש גם בכינוי, והוא כינה את עצמו: "עבדאללה שאמיל אבו אידריס, האמיר של חטיבת השאהידים 'רייאדוס סלאחין'". באסייב היה אחראי למספר פיגועי טרור, הגדול שביניהם משבר בני הערובה בבסלאן. נהרג על ידי כחות הבטחון הרוסים ב-10 ביולי 2006.

[עריכה] חייו

[עריכה] נעוריו

שאמיל באסייב נולד בכפר דישנה ונדאנו, ליד ונדנו, אשר בדרום-מזרח צ'צ'ניה, להורים ממוצא צ'צ'ני. הוא נקרא על שם האימאם שאמיל, המנהיג האחרון של הברית האנטי-רוסית במלחמת קווקז. למשפחתו היסטוריה ארוכה של מעורבות בהתנגדות הצ'צ'נית כנגד רוסיה, בעיקר בפעולות תגמול כנגד הכוחות הרוסיים.

סבו של באסייב נכשל בנסיונו ליצור התנתקות של הקווקז מרוסיה לאחר המהפכה הרוסית. משפחתו של שאמיל, יחד עם רוב האוכלוסייה הצ'צ'נית, גורשו לקזחסטן על פי הוראת לברנטי בריה, במסגרת מדיניות הטיהורים הגדולים. למשפחתו ניתנה אפשרות לשוב רק כאשר פקודת הגירוש בוטלה, ב-1957, על ידי ניקיטה חרושצ'וב.

באסייב סיים את בית הספר התיכון ב-1982, ובשנתיים שלאחר מכן שירת בצבא האדום ככבאי. במשך ארבע השנים שלאחר מכן, עבד בחווה משפחתית באזור וולגוגרד בדרום רוסיה, לפני סיפוחה למוסקבה. הוא ניסה להתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה, אך כשל בבחינות. לבסוף, הוא התקבל למוסד ללימוד הנדסה במוסקבה ב-1987. ב-1988 גורש באסייב מהמוסד להנדסה, בהיותו עני וחסר כל.

במשך השנים שלאחר מכן, עבד באסייב למחייתו כמוכר מחשבים במוסקבה, בשותפות עם איש עסקים צ'צ'ני שנקרא סופיאן טראמוב. למרבה האירוניה, כעבור שנים שני החברים נלחמו בשני צדדים שונים במסגרת הסכסוך בצ'צ'ניה. טראמוב תמך ברוסים והתנגד למחתרת הצ'צ'נית, בעוד שאמיל באסייב נעשה לטרוריסט צ'צ'ני. בראיון מאוחר יותר, טראמוב סיפר שבאסייב, בתקופה שבה עבד איתו בחנות המחשבים, ביזבז את לילותיו במשחקי מחשב, ישן בימים, והעריץ בצורה אובססיבית את ארנסטו צ'ה גווארה.

[עריכה] פעולותיו הצבאיות

שאמיל באסייב

לאחר נפילת ברית המועצות, כשקומוניסטים קיצונים ניסו ליזום הפיכה באוגוסט 1991, הצטרף באסייב, למראית עין לפחות, לאוהדיו של הנשיא הרוסי בוריס ילצין, אשר התגודדו מסביב לבית הלבן הרוסי במרכז מוסקבה, חמוש ברימונים. עובדה זו מעולם לא אומתה, ואם אכן התרחשה, לא ברור מדוע תמך בו באסייב. ראוי לציין שבאותה התקופה צ'צ'נים רבים תמכו במצעו של ילצין, ואף יושב ראש בית המשפט הרוסי, שתמך בבוריס ילצין, היה צ'צ'ני בעצמו.

כמה חודשים מאוחר יותר, באוגוסט 1991, המנהיג הצ'צ'ני דז'אחר דודייב הכריז על התנתקות חד צדדית של צ'צ'ניה מרוסיה והפיכת צ'צ'ניה לרשות אוטונומית. בתגובה, הכריז בוריס ילצין על מצב חירום לאומי, ושלח גייסות צבא אל צ'צ'ניה. ממשלתו של דודייב גייסה כ-60,000 מתנדבים לצבא, לשם עימות אפשרי עם צבא רוסיה. באותו הזמן, החל באסייב דרכו הארוכה והידועה לשימצה כטרוריסט. בנובמבר 1991 בניסיון למשוך התערבות בינלאומית לסכסוך בצ'צ'ניה, חטף שאמיל באסייב, יחד עם עוד שני טרוריסטים, אחד מהם טייס, מטוס Tu-154 של חברת התעופה אירופלוט, שטס מרוסיה לאנקרה שבתורכיה, ואיים לפוצץ את המטוס, אלא אם כן מצב החירום שהוכרז ברוסיה יבוטל. לבסוף, אירוע החטיפה הסתיים בשלום, כשהמטוס הונחת בתורכיה ולחוטפים ניתנה הרשות לחזור אל צ'צ'ניה.

במשך השנים הבאות, באסייב נסע לאבחזיה, אזור שפרש מגאורגיה, בכדי לסייע לתנועה בדלנית מקומית, שפעלה כנגד נסיונות של ממשלת גאורגיה להשתלט מחדש על האזור. באסייב נעשה למפקד של יחידת מתנדבים לאומנית, המורכבת בעיקר מצ'צ'נים. מעורבותם הייתה מכרעת במלחמת אבחזיה, ובחודש אוקטובר 1992 נחלה הממשלה הגיאורגית מפלה צבאית מוחלטת, ואוכלוסיית אזרחים גדולה סבלה מטיהור אתני. היחידה של באסייב השתכנה בעיר הבירה של גאורגיה - טביליסי, בעיר הבירה של אבחזיה - סוחומי, ובכפר לאסלידו. ממשלת רוסיה לא עשתה דבר כנגד יחידתו של באסייב וכנגד פשעי המלחמה שביצע, דבר שהתברר לאחר מכן כטעות אסטרטגית. לאחר זמן, נלחם באסייב כנגד הכוחות הרוסיים במלחמת צ'צ'ניה הראשונה.

אין הרבה עדויות מהימנות על פעולותיו של באסייב בשנים שלאחר שהותו באבחזיה. בהתאם למספר מקורות, באסייב עבר לאזרבייג'ן, שם סייע לכוחות האזרבג'ינים במלחמתם הלא מוצלחת כנגד כוחות ארמנים במובלעת הארמנית נגורנו קרבאך. לפי עדויות אחרות, הוא נסע לאפגניסטאן, שם יצר את הקשר הראשוני שלו עם אנשי אל קעידה. שמועות אחרות אומרות, כי הוא שב לצ'צ'ניה, שם פעל במאפיה - בגניבת מכוניות והפצת סמים. טענה זו נתמכת בעובדה שאין סיבה אחרת נראית לעין לעושרו הגדול של באסייב. לפני מלחמת צ'צ'ניה השנייה, לבאסייב היו מספר בתי פאר בערי צ'צ'ניה, צי גדול של מכוניות יוקרה ושומרי ראש. הסבר אחר לעושרו, הוא אפשרות שאיש עסקים אלמוני העניק לבאסייב מליוני דולרים כדי להראות את תמיכתו בפעולותיו של באסייב[1].

[עריכה] במלחמת צ'צ'ניה הראשונה

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה החלה כאשר כוחות רוסיים פלשו לצ'צ'ניה ב-11 בדצמבר 1994, בכדי למוטט את שלטון ממשלתו של דז'אחר דודייב. באסייב לקח חלק פעיל בהתנגדות. היחידה שעליה פיקד, 'הגדוד האוזבקי', הסבה לכוחות הרוסיים אבדות קשות בעיקר בקרב על גרוזני, בירת צ'צ'ניה. אחרי שכבשו את גרוזני, התהפך הגלגל לטובת הכוחות הרוסיים, והם לחצו את הכוחות הצ'צ'נים אל עבר להרים, והסבו להם אבידות רבות.

ה'גדוד האוזבקי' של באסייב סבל מאבדות קשות ומפצועים רבים, בעיקר בקרב על ודנו. באותו הזמן שירתו ביחידה כ-200 חיילים, עשירית ממספר חיילי היחידה לפני כן. באותו הזמן באסייב סבל גם מאסון אישי. במהלך הקרב על גרוזני, הכוחות הצ'צ'נים לא הבחינו בין אזרחים חפים מפשע לבין חיילים. חוסר ההומניטריות שלהם הייתה מאפיין לשתי המלחמות. בעת קרב על כפר מולדתו של באסייב, נהרגו מאש כוחות צ'צ'נים אשתו הראשונה וילדיהם (לבאסייב היו מספר נשים), וכעשרה מחבריו.

במשך הזמן, כשהמצב נעשה נואש יותר ויותר, פנו הכוחות הצ'צ'נים להתקפות הרסניות על אדמת רוסיה עצמה, בכדי להפסיק את המלחמה. באסייב הוביל ב-1995 את ההתקפה המפורסמת על בית החולים של בודיונובסק ולקיחת שוהיו, 1600 במספר, כבני ערובה. מניין נפגעי פעולת הטרור היה 129 הרוגים וכ-414 פצועים. אף על פי שהשלטונות הרוסים לא הסכימו לדרישתו להסגת כל הכוחות הרוסיים מצ'צ'ניה, באסייב נעשה למפורסם, ומטרתו, הבאת תשומת לב בינלאומית לסכסוך בצ'צ'ניה, מומשה.

שאמיל באסייב (משמאל) עם אסלאן מסאחדוב, נשיא צ'צ'ניה לשעבר

ב-1996, שאמיל באסייב התקדם לתפקיד המפקד הכללי של כוחות הצבא הצ'צ'ניים. באוגוסט 1996, באסייב הוביל בהצלחה השתלטות מחודשת על עיר הבירה הצ'צ'נית גרוזני. כוחות ההגנה הרוסיים לא הצליחו לבלום אותו. כעבור זמן מה, ממשלתו של ילצין החלה משא ומתן, שלבסוף הוביל להסכם שלום עם המורדים הצ'צ'נים. לאחר חתימת ההסכם, באסייב רץ לנשיאות צ'צ'ניה, אך נכשל. ב-1 בינואר 1998, מונה לראש הממשלה של צ'צ'ניה בידי הנשיא אסלאן מסחדוב, תפקיד שבו כיהן שש שנים, עד שהתפטר.

[עריכה] במלחמת צ'צ'ניה השנייה

לאחר שולדימיר פוטין נבחר לנשיאות רוסיה הוא החליט להשתלט מחדש על צ'צ'ניה. הסיבה הרשמית לכך הייתה ה"גלישה" של הטרור הפונדמנטליסטי מצ'צ'ניה לרפובליקה האוטונומית השכנה, דאגסטן. במערכה זו (שעדיין נמשכת בפועל על אף שרשמית הסתיימה ב-2001) נהרסו חלקים נכבדים מהערים והכפרים של צ'צ'ניה ובעיקר עיר הבירה - גרוזני. למרות הטיפול החריף של הצבא הרוסי במלחמתו בבדלנים הצ'צ'נים (הוצאות רבות להורג, הרס כפרים שלמים) הוא טרם הצליח להכניעם כליל.

על פי עדויות ארגוני זכויות האדם ישנם מקרים רבים של ניצול סמכויות החירום שנתונות בידי הצבא להתעמרות באוכלוסייה האזרחית, שבאים לידי ביטוי בחטיפות סיטונאיות ומעשי אונס וביזה. באסייב וכוחותיו ביצעו, כנראה, עוד מספר פעולות טרור, אך לא לקחו אחריות על חלק גדול מהם. בשנת 2000 איבד באסייב אחת מרגליו בעת דריכה על מוקש. למרות הפגיעה, הצליח באסייב להמשיך לחמוק מהכוחות הרוסיים.

ב-2 בנובמבר 2002, דווח כי אביו של באסייב נהרג על ידי כוחות רוסיים ([2]), אך דיווח זה לא אומת מעולם. שאמיל באסייב הואשם גם באחריות לפשיטה על קהילה רוסית ובאחריות למשבר בני הערובה בבסלאן, שבו נרצחו מעל 250 אנשים, רובם ילדים. הממשלה הרוסית הציעה פרס של עשרה מיליון רובלים למי שיביא מידע שיוביל לתפיסתו. במשך השנים 2000-2005, באסייב הואשם בעוד מספר פעולות טרור, ביניהן התקפה על המטרו במוסקבה. ב-23 באוגוסט 2005, הצטרף באסייב שוב לממשלה הבדלנית הצ'צ'נית, שם הוא מילא תפקיד בכיר.

לבסוף, נהרג באסייב על ידי כוחות הפס"ב ב-10 ביולי 2006. באסייב נהרג באינגושטיה כאשר התלווה לשיירה אשר ליוותה משאית עמוסה חומר נפץ. כתוצאה מפיצוץ המשאית נפגע רכבו של באסייב והוא נהרג במקום.