רחל המשוררת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל בלובשטיין סלע (20 בספטמבר 1890 - 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט שלה, "רחל המשוררת", היא מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייה
רחל נולדה באימפריה הרוסית, בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, בשנת 1890. בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם. דודה, מאכס מנדלשטאם היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה. לימים הוא ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. אחיה יעקב, היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה. לימים הוא יסד בארץ ישראל את רשת בתי העם ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית; בגיל 17 עברה לקייב ולמדה שם ציור.
ב-1909, בהיותה בת תשע עשרה, סיירה בארץ עם אחותה שושנה. השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אומנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית בגן הילדים. ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, ממנו נפרדה ביומה האחרון. רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ל"חוות העלמות" הלימודית בחוות כנרת, שם נפגשה עם אהרון דוד גורדון שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב, מי שלימים נודע כזלמן שז"ר והיה לנשיא המדינה השלישי, וקשר רומנטי נוצר ביניהם. אף לו הקדישה כמה משיריה, כמו "גן נעול", שהולחן לאחר מכן בשנות השבעים.
ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות, ועברה ללמוד את מקצוע האגרונומיה באוניברסיטת טולוז בצרפת. שם פגשה את אהבת חייה, המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין, אליו קראה מאוחר יותר בשירה הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברשנטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו וזמן-מה ההתכתבות שלהם תובלה בשפה זו. עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב ארצה בשל מלחמת העולם הראשונה, ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים. ב-1919 חזרה ארצה באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים שלימים יהיו בצמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (קבוצה זו פתחה את מה שיכונה לאחר מכן "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה.
לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה המיידי מדגניה. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, ואת ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.
יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".
רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ב"בית החולים הדסה" בתל אביב, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת. שירה האחרון "מֵתַי" שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה מלמד שהיא חשה בודדה לקראת סופה וכל שנותר לה היו רק חלומותיה.
[עריכה] שירתה
את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית. עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ, ציפו בכליון עיניים לצאת גליון יום שישי של "דבר".
שיריה כונסו בשלושה קבצים עיקריים:
שמותיהם של קובצי שירתה - "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה שבחייה הקצרים היא לא הספיקה לממש את עצמה בתחום שירתה ובתחום חייה האישיים. "מנגד" מציין את הרעיון שהיא ראתה את שאיפות חייה מנגד אך לא זכתה לממש אותם; בשירה "עקרה", למשל, היא מביעה את יגונה הרב על שלא זכתה לחבוק בן. גם השם "נבו" רומז לחייה הטראגיים (זהו שמו של ההר ממנו ראה משה את הארץ המובטחת אך לא זכה להגיע אליה).
כתיבת רחל הושפעה ממספר זרמים ספרותיים ומקורות: האקמאיזם הרוסי, האימאג'יזם הצרפתי, התנ"ך והספרות החלוצית של העלייה השניה.
בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד שנקרא "שירת רחל". פרט לשירים אותם כתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בתרגומיה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסייה אנה אחמטובה, תרגומים משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין, פרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים של מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.
רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור.
שיריה, שליחם לא נס עם הזמן, מצטיינים בתמציתיות ובבהירות, למרות שפתם הגבוהה המבוססת על השפה המקראית. נושאיהם מגוונים, אך אפשר לומר שכולם "יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב".
לא מעט משיריה הולחנו על-ידי טובי המלחינים העבריים, כמו יהודה שרת (שבין היתר הלחין את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם", וכן את "שי", שירה היחיד שאותו זכתה רחל לשמוע מולחן) ונעמי שמר (שהלחינה את השיר "כנרת").
שיריה של רחל אף תורגמו לשפות אחדות על ידי מתרגמים שונים. זלמן שז"ר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר א. ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרון צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק.
שירים נוספים של המשוררת תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השניה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית.
[עריכה] מורשת
- בערים שונות בישראל קיימים רחובות על שמה של רחל המשוררת.
- קברה בבית הקברות כנרת נהפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים.
- חלק משיריה המולחנים, כמו "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לחלק מהקלאסיקה של הזמר העברי ומושמעים עד היום בתחנות הרדיו.
- ב-20 בספטמבר 2006 - הכרזה על מיזם להקמת בית לרחל המשוררת בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים [1].
[עריכה] לקריאה נוספת
- ראובן קריץ, שירי רחל, שירת רחל, רחל, הוצאת ספרי פורה, 2003.
- אורי מילשטיין, שירי רחל סוד קסמם (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), הוצאת שרידות, מהדורה שישית מורחבת 1997.
- בנימין חכלילי, לך ועליך, אסופת מכתבים בין רחל למיכאל ברנשטיין
- יוסף שה-לבן, רחל - הערות והנחיות ללימוד וקריאה , הוצאת אור עם, 1986.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: רחל בלובשטיין |
- כתבי רחל המשוררת בפרויקט בן-יהודה
- על רחל המשוררת - שירים, תרגומים וקורות חייה
- רחל בלובשטיין - מסלול חיים באתר "לחיות את ההיסטוריה"
- רחל המשוררת, באתר MOOMA
- קברה של רחל, בבית העלמין של המושבה כנרת
- רחל המשוררת באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- אורי מילשטיין, "רחל המשוררת - מעצבת האליטות" - תולדות חייה של רחל
