רולף פאולס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר רולף פרידמן פאולס (26 באוגוסט 1915 - 4 במאי 2002) היה איש צבא ודיפלומט גרמני. ששימש בתור שגרירה הראשון של מערב גרמניה למדינת ישראל.
[עריכה] תולדות חייו
רולף פאולס נולד בשנת 1915 בפרוסיה המערבית שבגרמניה.
בזמן מלחמת העולם השנייה שירת פאולס כקצין בורמאכט בדרגת מיור (רס"ן) ובשנת 1944 עוטר בצלב האבירים, אחד מן העיטורים הגבוהים ביותר בגרמניה הנאצית על גבורתו בקרב. הוא שירת בחזית המזרח, ואיבד את ידו בלחימה. לאחר פציעתו שימש כנספח צבאי בשגרירות גרמניה בתורכיה תחת השגריר פרנץ פון פאפן, עד לסיום המלחמה. פאולס לא היה חבר המפלגה הנאצית.
לאחר המלחמה למד פאולס משפטים בין השנים 1946 - 1949.
עם הקמתה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בשנת 1949 פאולס הצטרף למשרד החוץ בתור דיפלומט ושירת בנציגויות המערב גרמניות בלוקסמבורג, בלגיה, יוון וארצות הברית.
פאולס מונה לשגריר גרמניה המערבית במדינת ישראל עם כינון היחסים בשנת 1965, לאחר תקופה ארוכה של היסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ ממדינות ערב שלא לקיים יחסים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים לאחר השואה. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר בן נתן, ואילו גרמניה שלחה לתל אביב את השגריר רולף פאולס.
פאולס התקבל אצל הנשיא זלמן שז"ר ומסר לו את כתב האמנתו ב־19 באוגוסט 1965. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. מנחם בגין נשא נאום בו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.
פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה. פעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור במוסד יד ושם. במהלך כהונתו פעל פאולס לנורמליזציה של היחסים. פאולס שימש כשגריר אף בימי מלחמת ששת הימים וסיים את תפקידו בשנת 1967.
לאחר מכן המשיך פאולס בשורת תפקידים דיפלומטיים בשם ממשלתו, ושימש כשגריר גרמניה בסין, ארצות הברית ובמטה נאטו בבריסל.
רולף פאולס נפטר בשנת 2002 בבון.
