ראש ממשלת בריטניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש ממשלת בריטניה הוא בכיר השרים בממשלה הבריטית, העומד למעשה בראש הרשות המבצעת. ראש הממשלה נושא גם בתואר "הלורד הראשון של האוצר" (למרות שאינו חבר בית הלורדים). מתוקף תפקידו, ראש הממשלה הינו חבר במועצת המלך.
כנהוג בבריטניה, ישנו פער עמוק בין ההגדרה הפורמלית של נושא התפקיד, לבין הגדרתו במציאות כפי שהתגבשה במוסכמות חוקתיות בלתי-כתובות.
להלכה, ראש הממשלה (הנקרא רשמית "השר הראשי") מתמנה בידי המלך לפי שיקול דעתו, ואינו זקוק כלל לאמון הפרלמנט אלא לאמון המלך בלבד (הפרלמנט, להלכה, עוסק בחקיקה ובמיסוי בלבד). למעשה, קיימת מוסכמה חוקתית שהמלך ימנה לתפקיד את האיש שנבחר בידי המפלגה הגדולה בבית-הנבחרים, כך שלמעשה אין למלך שום שיקול-דעת. כמו כן, מוסכמה חוקתית קובעת כי במקרה שבית-הנבחרים יקבל החלטה לפיה "לבית זה אין אמון בממשלת הוד מלכותו", חייב ראש הממשלה ללכת למלך ולהתפטר. מוסמכות חוקתיות אלו, שאינן כתובות אך איש אינו מעלה בדעתו לפקפק בהן, הן בעצם היסוד להגדרתה של בריטניה כמלוכה פרלמנטרית.
נהוג שראש המפלגה המנצחת מתמנה בידי המלך לראש ממשלה, למחרת יום הבחירות הכלליות. הוא נכנס לתפקידו מייד עם מינויו בחצר הארמון, ואינו זקוק להצבעת אמון. כך שבבריטניה, בניגוד לרוב המדינות בעולם, חולפות פחות מעשרים וארבע שעות בין סגירת הקלפיות לבין חילופי השלטון בפועל ממש.
תפקיד ראש ההמשלה נוצר למעשה לפני כמאתיים שנה, אולם לא היה מוגדר רשמית. רק לפני כמאה שנה הוכר רשמית קיומו של תפקיד זה, ועוד שנים הרבה חלפו עד שסמכויותיו נקבעו בחוק; אולם דרך בחירתו עדיין נתונה למוסכמה חוקתית בלתי כתובה.
במאה ה-20 נקבע כי ראש הממשלה חייב להיות חבר בית-הנבחרים. המשמעות היא, שחבר האצולה הגבוהה (דוכס, מרקיז, רוזן, ויקאונט או ברון) פסול מלכהן כראש ממשלה (שהרי הוא חבר בבית-הלורדים, וממילא אינו יכול לכהן בבית-הנבחרים). מאוחר יותר נקבע כי אציל רשאי לוותר על מקומו בבית-הלורדים, כדי להיבחר לבית-הנבחרים ולכהן כראש ממשלה. וכך אמנם עשה הרוזן יום, שויתר על תוארו כרוזן וכיהן כראש-הממשלה דאגלס-יום. מגבלה זו אינה חלה על חברי האצולה הנמוכה (ברונט ואביר) אשר מלכתחילה כשרים לכהונה בבית-הנבחרים.
לראש הממשלה ישנם סמכויות חוקתיות בלתי-כתובות, וזאת כחלק מהמגמה הבריטית להותיר מינימום של סמכויות בידי המלך (שאינו נבחר). בכלל, מוסכמה חוקתית קובעת כי המלך יפזר את בית-הנבחרים ויכריז על בחירות חדשות לפי בקשת ראש הממשלה. המשמעות היא, למעשה, שראש הממשלה יכול לפזר את בית-הנבחרים. כן יש לראש הממשלה השפעה רבה על מינוי ראשי הכנסייה האנגליקנית. לראש הממשלה אין סמכות חנינה (הסמכות נתונה לשר הפנים).
לצד תפקיד ראש הממשלה קיים גם תפקיד הקנצלר (המילה קנצלר מבוטאת באנגלית צ'נסלור). הצ'נסלור איננו ראש הממשלה.
