קרל גילרופ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל גילרופ (Karl Adolph Gjellerup) (2 ביוני 1857 - 13 באוקטובר 1919), משורר, סופר, מחזאי ומתרגם דני. נולד באי הדני רוהולטה ונפטר בקלוטשה שליד דרזדן, בגרמניה.
גילרופ היה בנו של כומר שהתחיל ללכת בעקבות אביו ולמד תאולוגיה בקופנהגן. כבר מצעירותו התחיל לעסוק בספרות וכתב דרמות בחרוזים. הוא השתתף באוניברסיטה בחוג הרדיקאלי של גיאורג בראנדס יחד עם הסופר י. ב. יעקובסון. הוא השתמש בהכנסותיו מהיצירות האפיות (ראה יצירתו) כדי לממן מסעות בגרמניה, שווייץ, איטליה, יוון ורוסיה. בהשפעת התנסויותיו בנסיעות האלה, פרש מהחוג והתקרב למעמד האצילים. השקפת עולמו של גילרופ הושפעה מהפילוסופיה של שופנהאואר ושל קאנט.
בשנת 1892 עבר לגור בדרזדן והושפע מאוד מהאופרות של ריכרד וגנר. הוא כתב מסה על טבעת הניבלונגים ותרגם את שירת האלים מתוך האדה.
בשנת 1894 יצאה לאור רומן שכתב בגרמנית ומכאן ואילך המשיך לכתוב בגרמנית.
בשנת 1917 הוענק לו פרס נובל לספרות יחד עם הנריק פונטופידיאן. בנימוקי הפרס נאמר שהוא הוענק לו על "סיפורו האידאליסטי השופע והגמיש".
[עריכה] יצירתו
- האידאליסט (1878), יצירה אפית.
- דניה הצעירה (1879), יצירה אפית.
- אנטיגונוס (1880), יצירה אפית.
- ברינהילד (1884), טרגדיה לירית.
- סט. זוסט (1886), דרמה על המהפכה הצרפתית.
- הכומר מורס (1894), רומן שנכתב בגרמנית.
- התחנה על הגבעה (1896)
- עולה הרגל קאמאניטה (1906) על הודו ועל הבודהיזם.
- הקריאה לחיים (1916).
- ענף הזהב (1917), קובץ סיפורים קצרים על השפעת ישו בעולם המודרני.
- החיה הקדושה ביותר (1920), סיפור דימיוני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קרל גילרופ, באתר פרס נובל
| הקודם: ורנר פון היידנסטם |
פרס נובל לספרות יחד עם הנריך פונטופידן 1917 |
הבא: קרל שפיטלר (1919) |
