קרלו לוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלו לוי (29 בנובמבר 1902 - 4 בינואר 1975) היה צייר וסופר איטלקי, מהחשובים בתקופתו.
לוי נולד בטורינו למשפחה בורגנית ולמד רפואה באוניברסיטת טורינו. היה תלמידו וידידו של הפוליטיקאי והעיתונאי פּיירו גוֹבֶּטִי ויחד עמו היה חבר בתנועה האנטי-פשיסטית "צדק וחרות".
בשנת 1934 נעצר לראשונה עקב פעילות אנטי-פשיסטית ובשנה שלאחר מכן, לאחר מעצר נוסף, הוגלה ליישוב הקטן אליאנו (Aliano) בחבל בזיליקטה שבדרום איטליה. על כפר קטן זה כתב לוי ביצירתו הנודעת ביותר "ישו נעצר באֶבּוֹלי" (תורגם כ"ארץ שכוחת אל", עם עובד 1950), שיצאה לאור בשנת 1945 בהוצאת אֶינאוּדי ולאחר מכן עובדה לסרט על ידי פרנצ'סקו רוזי.
יצירות חשובות אחרות פרי עטו של לוי הן "המילים הן אבנים", משנת 1955, העוסקת בבעיות החברתיות בסיציליה, "לעתיד יש לב עתיק" (1956), "אזל כל הדבש" (1965) ו"השעון" (1950) - כרוניקה של אי-שקט והרהורים על אודות תקופת השיקום שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1963 נבחר קרלו לוי לכהן כסנאטור עצמאי מטעם המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (PCI).
ראויים לציון אף ספרו "מחברת בשערים" משנת 1979, שנכתב כולו כאשר הסופר היה במצב של עיוורון, וכמו כן ציוריו מאותה התקופה שאוגדו בספר "40 ציורים של העיוורון".
קרלו לוי נפטר בינואר 1975 ברומא. גופתו של לוי נטמנה בבית הקברות של אליאנו, שם ביקש להיקבר על מנת לממש את הבטחתו לתושבי הכפר לשוב אליו, הבטחה שאותה לא הצליח לקיים בעודו בחיים.
