קרב טינדאריס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב טינדאריס (קרב ימי) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| הצי הרומאי | הצי הקרתגי | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| גאיוס אטיליוס רגולוס | חמילקרת | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| לא ידוע | לא ידוע | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 9 אניות טבעו | 8 אניות טבעו ו-10 נשבו על צוותן | ||||||||||||
קרב טינדאריס ניטש ב-257 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, בין ציי קרתגו ורומא. הקרב התחולל ליד כף טינדאריס (Τυνδαρισ, Tyndaris), כיום כף טינדארו (Tindaro), בחוף הצפון-מזרחי של סיציליה, ולמרות שנסתיים בניצחון רומאי לא הכריע את המערכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
נצחון הצי הרומאי בקרב מילאי (260 לפנה"ס) באמצעות גשרי ההשתלטות רומם את רוחם של הרומאים, והם נפנו ביתר מרץ להמשך המלחמה ביבשה. בהעדר כוחות קרתגיים ימיים שיסכלו את תנועות הצבא, הצליחו הרומאים בשנה שלאחר מכן לכבוש מספר ערים קרתגיות בסיציליה. הם אף ניסו בשנת 258 לפנה"ס - כפי הנראה בלא הצלחה - לכבוש שוב את ליפארה (Lipara), כדי להסיר את חרפת תבוסתו של צבא גניאוס קורנליוס סקיפיו מידי שייטת אניות קרתגית, שהטילה עליו הסגר מן הים שלוש שנים קודם לכן והביאה לכניעתו.
שנה אחר כך, ב-257 לפנה"ס, נקרתה להם הזדמנות נוספת להכות בצי הקרתגי.
[עריכה] מהלך הקרב ותוצאותיו
הצי הרומאי, בפיקוד הקונסול גאיוס אטיליוס רגולוס (Gaius Atilius Regulus), עגן אותה עת ליד כף טינדאריס, מערבית למילאי, נכון בכל רגע להגן על הנתיב הימי מאיטליה לסיציליה, שהיה עורק החיים של הצבא הנלחם באי. ואמנם, זהירות זו השתלמה. הצופים הרומאיים בחוף הבחינו בשייטת קרתגית, העושה דרכה בים בלא-סדר במקום בטור עורפי כמקובל, ומיד ניתן האות לעלות על האניות ולהסתער על האויבים.
בעוד הצי מתארגן בחופזה לקראת ההתנגשות, הקדים גאיוס אטיליוס את האחרים ויצא עם אנייתו בראש עשר אניות נוספות אל לב ים. היה זה צעד נמהר מדי. כאשר ראו הקרתגים כי האניות הרומאיות המסתערות עליהם מופרדות מרחק רב מן האחרות, סבו לעברן, הקיפו אותן מכל עבר, ובמהלומות ניגוח טיבעו עשר מהן וכמעט שלכדו גם את אנייתו של אטיליוס עצמו. תוך כדי כך נאספו יתר אניות הצי הרומאי בזירת הקרב, ולאחר שנערכו בשורה חזיתית - כמקובל - התנגחו באויבותיהן והצליחו להטביע שמונה אניות קרתגיות וללכוד עשר על צוותן. הצי הקרתגי המוכה נסוג אל האיים הליפאריים.
מתוצאות ההתנגשות הימית למדו הרומאים והקרתגים כי הם נלחמים בכוחות שקולים, ומאחר שהבינו כי גורל המלחמה כולה יוכרע בים, נפנו ביתר מרץ להגדלת עוצמת צייהם המלחמתיים. ואמנם, קרב אקנומוס שנערך שנה אחר כך הוא עדות לגודל ההכנות שעשו ולעוצמת המאבק ביניהם על השליטה בים.
[עריכה] מקורות בתרגום עברי
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מאיר שש. המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1991.
