קרב בול ראן הראשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב בול ראן הראשון | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| קונפדרציית המדינות של אמריקה | ארצות הברית | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| פייר בוריגרד ג'וזף ג'ונסטון |
גנרל ארווין מקדואל | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 32,230 חיילים | 28,450 חיילים | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 387 הרוגים, 1,582 פצועים, 13 שבויים ונעדרים | 460 הרוגים, 1,124 פצועים, 1,312 שבויים ונעדרים | ||||||||||||
קרב בול ראן (Bull Run) הראשון - הקרב הגדול הראשון של מלחמת האזרחים האמריקנית. נערך ב-21 ביולי 1861 בסמוך לנהר בול ראן (במרחק של כחמישים קילומטר מעיר הבירה וושינגטון), והסתיים בניצחון של צבא הקונפדרציה (צבא הדרום). מכונה גם בשם "קרב מנאסס (Manassas) הראשון".
[עריכה] ההכנות לקרב
גנרל ארווין מקדואל - שמונה על ידי הנשיא אברהם לינקולן למפקד בכיר בצבא האיחוד (צבא הצפון) - ניסה לדחות את מועד הקרב בגלל שחייליו לא היו מנוסים, אך הממשל בוושינגטון האיץ את המתקפה, במטרה לזכות בניצחון מהיר.
תוכנית הקרב של מקדואל כללה שתי התקפות דמי (פיתיון), שביצעו הדיביזיה בפיקודו של גנרל דניאל טיילר והחטיבה בפיקודו של קולונל תומס דייוויס. המתקפה העיקרית בוצעה על ידי הכוחות בפיקודם של גנרל דייוויד האנטר וגנרל סמואל היינצלמן, באגף השמאלי של כוחות הקונפדרציה. למרות שתוכנית הקרב הייתה מתוחכמת ומבטיחה, כוחותיו של מקדואל לא היו מנוסים מספיק כדי לבצע אותה בהצלחה.
[עריכה] מהלך הקרב
כוחות הדרום, בפיקודו של גנרל פייר בוריגרד, לא היו מאורגנים וחלקם הגיעו למקום הקרב רק במהלכו. חטיבה קטנה אחת, בפיקודו של קולונל ניית'ן אוונס, בלמה למשך זמן ממושך את המתקפה העיקרית של צבא האיחוד, אך נאלצה לסגת בהמשך הקרב.
חטיבת קונפדרציה שהורכבה מחיילים ממדינת וירג'יניה, בפיקוד גנרל תומס ג'קסון, גילתה נחישות מפתיעה וסירבה לסגת מעמדתה. שאר יחידות צבא הקונפדרציה - ששאבו השראה מלחימתה של החטיבה - נצמדו אליה והצליחו לעצור את הקרב, ולגרום לכוחות האיחוד לסגת. בעקבות הקרב, הגנרל ג'קסון זכה לכינוי "סטונוול" (חומת אבן).
יחידות הקונפדרציה בפיקוד הגנרלים ג'וזף ג'ונסטון וביורגרד תקפו את האגף המערבי של כוחות האיחוד, שלא היו מאורגנים כראוי, והצליחו לגרום להם לסגת בבהלה. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של כוחות הקונפדרציה.
בכירי הממשל מוושינגטון ניסו להגיע למקום הקרב, בציפייה לחזות בניצחון קל - אך הדרכים לאזור נחסמו על ידי אזרחים מבוהלים, בעקבות תבוסת כוחות האיחוד.
[עריכה] סיום הקרב
כוחות הקונפדרציה היו תשושים מאוד בסיומו של הקרב, ולכן לא רדפו אחרי כוחות האיחוד הנסוגים. זאת למרות שאם היו ממשיכים במתקפה לכיוון עיר הבירה וושינגטון הסמוכה ומצליחים לכבוש אותה, היו מנצחים במלחמה.
