קלפטומניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלפטומניה היא הפרעה נפשית המתאפיינת בגניבה אובססיבית של חפצים שונים, גם חפצים שאין שום תועלת לחולה בגניבתם.
מונח שמקורו מיוונית ופירושו "שיגעון הגניבה" . השם שניתן לתופעה בעברית הינו גַנֶּבֶת. ההפרעה מאופיינת בחוסר יכולת נשנה להתנגד לדחף לגנוב. למרבה הפלא, גניבת החפצים אינה נעשית לצורך שימושו האישי של הקלפטומן או למטרות רווח כלכלי, ולאחר הגניבה החולה אוגר או מוסר אותם.
פעולת הגניבה תתבצע בדרך כלל ללא שותפים. ישנם קלפטומנים הגונבים תמיד את אותו החפץ, בעוד אחרים לא שמים לב לחפץ הנגנב.
לפני המעשה מלווים את הגונב תחושות חרדה, מתח ואי נוחות המתעצמים ככל שהקלפטומן מנסה להתנגד להם , ולאחריה יחוש תחושת הקלה וסיפוק.
למרות שהפעולה נתפסת בעיניו כבלתי הגיונית ושגויה ולמרות שבין גניבה לגניבה יחוש עוגמת נפש, בושה ורגשי אשמה, אין בכוחן של תחושות אלו למנוע את הישנות המקרה, וסביר להניח שהגניבה תתבצע עוד אין ספור פעמים.
בתחילת המאה התשע עשרה, בשנת 1816 תוארה לראשונה תופעה זו בספרות הרפואית, ובשנת 1987 התופעה הוכרה באופן רשמי כהפרעה נפשית במהדורה השלישית של הספר DSM.
במהדורתו הרביעית הופיעו גם מדדים ברורים לאבחון ההפרעה: (שימוש הוגן)
1. חוסר יכולת חוזר ונשנה לעמוד בפני דחפים לגניבת חפצים שאינם דרושים לשימוש אישי או בשל ערכם הכספי. 2. תחושה גוברת של מתח לפני ביצוע הגניבה. 3. תחושה של הנאה, סיפוק או הקלה לאחר ביצוע הגניבה. 4. הפעולה עצמה אינה מבוצעת לשם הבעת כעס או נקמה. 5. הגניבה אינה תוצר של מחשבת שווא או הזיה. 6. הגניבה הכפייתית לא יכולה להיות מיוחסת להפרעת אישיות אנטי-חברתית, למצב מאני או להפרעות בהתנהגות.
(Diagnostic And Statistical Manual Of Mental Disorders, Forth Edition1994,Washington. DC, American Psychiatric Association .612-613)
מהתנאים הנ"ל מתחדד גם ההבדל בין גניבה פתולוגית לגניבה רגילה: בעוד גניבה "נורמאלית" נעשית במתכוון ולמטרות רווח, הרי שגניבה פתולוגית נעשית מתוך דחף לשם המעשה עצמו ולהקלה הנפשית המתלווה אליו.
הקלפטומניה היא תופעה נדירה יחסית ושכיחותה באוכלוסייה הינה כ- 0.6%. ההפרעה תוקפת גילאים שונים, בדרך כלל, מגיל ההתבגרות ועד לשנות החמישים ו -81% מהמאובחנים הינן נשים.
קיים קושי רב באבחון כיוון שלקלפטומניה מתלוות לא פעם הפרעות נוספות (דיכאון למשל) וכן משום שהמטופל מתבייש בתחילה לספר על מעשיו.
הגורמים לא כ"כ ידועים אך ניתן לומר שישנם גורמים פסיכולוגים וביולוגים להפרעה.
בהתאמה קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות ותרופתיות וכיום מקובל לשלב ביניהן.
