קלאודיוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54) (נולד כ"טיבריוס קלאודיוס דרוסוס נירון גרמניקוס") היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.
קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול, הן על מנת להתעמר בו, והן על מנת להראות את בוזו למשרה הרמה. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו להישרד לשעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמינהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות. בתקופתו התרחבה האימפריה, וכללה אף את בריטניה. הוא הביע עניין אישי במשפטים, שימש כשופט במשפטים פומביים, והוציא עשרים פסקי דין מדי יום. עם זאת, במהלך כהונתו נחשב כקיסר חלש ופגיע, הנתון לשרירות לבם של מזכיריו, עבדיו המשוחררים ונשותיו. סערות וטרגדיות בחייו האישיים הובילו לבסוף למותו. מוניטין אלו הביאו להצגתו כשוטה תלותי בכתבי ההיסטוריונים מן העת העתיקה. היסטוריונים בני זמננו שינו דעה זו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] רקע משפחתי, ילדות ונעורים
קלאודיוס נולד כ"טיבריוס קלאודיוס דרוסוס" ב-1 באוגוסט 10 לפנה"ס בעיר לוגדונום בפרובינקית גאליה (כיום העיר ליון בצרפת), ביום בו הוקדש מזבח לאוגוסטוס. הוא היה ילדו השלישי של נירון קלאודיוס דרוסוס ואנטוניה הצעירה, אחיו הגדולים היו גרמניקוס וליבילה. ייתכן שלאנטוניה היו ילדים נוספים אשר מתו בינקותם.
סביו מצד אמו היו מרקוס אנטוניוס ואוקטביה אחותו של אוגוסטוס. סביו מצד אביו היו ליביה אשתו של אוגוסטוס, וטיבריוס נירון. במהלך כהונתו החייה קלאודיוס את השמועה כי אבי אביו היה למעשה אוגוסטוס עצמו.
בשנת 9 לפנה"ס מת דרוסוס במפתיע. קלאודיוס נותר בהשגחתה של אמו, אשר לא נישאה שוב. כאשר החלו פגמיו של קלאודיוס להתגלות, היחסים עם משפחתו נעכרו. אמו התייחסה אליו כאל מפלצת, והשתמשה בו כדוגמה לטיפשות. סבתו ליביה סירבה להיראות בחברתו. הוא הושם בהשגחתו של פדגוג, שהיה בעברו נהג פרדות, על מנת שזה ירסנו ויכניס בו משמעת, מתוך ההנחה כי פגמיו נובעים מחולשת האופי ומעצלות. כאשר הגיע לגיל הנעורים נחלשו מעת הסימפטומים מהם סבל ומשפחתו החלה להכיר בכשרונותיו כמלומד. ההיסטוריון המהולל ליוויוס נשכר, בשנת 7 לספירה, על מנת ללמדו היסטוריה, בחברתו של היסטוריון בכיר נוסף בן התקופה, סולפיקיוס פלאביוס. הוא בילה זמן רב עם היסטוריונים אלו ועם הפילוסוף אתנודורוס. על פי אחד ממכתביו, אוגוסטוס הופתע לראות את הבהירות של נאומיו של קלאודיוס, והחלו ציפיות כי בעתיד ימלא תפקיד ציבורי.
הייתה זו שאיפתו להיות להיסטוריון אשר הביאה להרס הקריירה שלו. על פי היסטוריונים אחדים החל קלאודיוס לעבוד על ספר שנועד לתאר את מלחמות האזרחים ברומא, אשר היה בעל עמדה ביקורתית כלפי תפקודו של אוגוסטוס. בכל מקרה, הזמן לא היה בשל עדיין לתיאור אובייקטיבי של ההיסטוריה, כאשר רבים מן המעורבים היו עדיין בחיים, בעמדות כוח. ניסיון זה הזכיר לאוגוסטוס כי קלאודיוס הינו צאצאו של יריבו אנטוניוס, ובכך סיכן קלאודיוס גם את שלומה של משפחתו. אמו וסבתו הורו לו להפסיק את הפרויקט, ונראה כי הוא אינו ראוי לכל תפקיד ציבורי, וכי אין המדובר באדם המסוגל ללכת בתלם. הוא הוסט ממסלול הקריירה המצופה מבני המשפחה השלטת. כאשר הוקמה קשת בעיר פאביה, על מנת לכבד את המשפחה השלטת, בשנת 8 לספירה, שמו של קלאודיוס היה בין האחרונים שנמנו, וזאת לאחר הנסיכים המתים גאיוס ולוקיוס, וילדי אחיו גרמניקוס. יש המניחים אף כי כאשר הוקמה הקשת לא נכלל בה שמו, וכי השם הוסף במהלך תקופת כהונתו כקיסר.
כאשר מת אוגוסטוס בשנת 14 התחנן קלאודיוס בפני יורשו טיבריוס כי יתיר לו להתחיל בקורסוס הונורום מסלול המשרות של בן האצולה הרומי בשירות הציבור. טיבריוס לא הסכים לכך, וקלאודיוס ויתר על שאיפותיו הפוליטיות ופרש לחיים של התבודדות וכתיבה.
עם כל זאת נראה כי הציבור הרומי חיבב את קלאודיוס. בהלווייתו של אוגוסטוס נבחר קלאודיוס לייצג את מעמד הפרשים. כאשר ביתו נשרף, החליט הסנאט לבנות לו בית חדש על חשבונו. הם גם ביקשו כי יותר לקלאודיוס להשתתף בדיוני הסנאט. טיבריוס דחה את שתי הבקשות. במהלך התקופה שלאחר מות אחיו של של טיבריוס, דרוסוס, היו שהציעו את קלאודיוס כיורש מוסכם לטיבריוס. קלאודיוס, בחוכמה, בחר להשתיק קולות אלו, שהגיעו בשיאה של תקופת הטרור של מפקד המשמר הפריטוריאני סיאנוס.
לאחר מותו של טיבריוס, הקיסר החדש קליגולה הכיר בשימושים שניתן לעשות בדודו קלאודיוס. הוא מינה אותו לקונסול לצידו עצמו בשנת 37, והצהיר כי בכך הוא מדגיש את זכרו של אביו המנוח, גרמניקוס. עם זאת התעלל קליגולה בקלאודיוס והציק לו בכל הזדמנות, בבדיחות ובמהתלות, בחיובו בסכומי כסף גדולים ללא כל סיבה, בהשפלתו בפני הסנאט וכיוצא בזה. על פי ההיסטוריון דיו קסיוס מרוב לחץ הפך קלאודיוס לאדם רזה ומיוסר, לקראת סוף כהונתו של קליגולה.
[עריכה] עלייה לשלטון
ב-24 בינואר 41 נרצח קליגולה על ידי קושרים שכללו את אנשי משמרו האישי שקשרו עם אצילים וסנטורים שקצו בשלטון הטירוף של הקיסר צמא הדמים. אין עדות כי לקלאודיוס היה חלק בקשר, על אף שיש הסבורים כי היה ער למזימה. מכל מקום, לאחר שהקושרים רצחו את אשתו של קליגולה, קיסוניה, ואת בתם התינוקת, נראה כי בכוונתם להשמיד את המשפחה הקיסרית כולה. בהמולה שהשתררה לאחר הרצח קלאודיוס ראה כיצד המשמר רוצח אצילים שלא היה להם כל קשר למשטרו של קליגולה, וביניהם ידידיו של קלאודיוס עצמו. הוא חשש לחייו והתחבא במקום מוצנע בארמון. על פי המסורת, איש המשמר הפריטוריאני בשם גראטוס מצא את קלאודיוס מסתתר מאחרי וילון, והכריז עליו כקיסר. האירוע מתואר גם בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים". קלאודיוס נלקח למחנה הפריטוריאנים והושם תחת השגחתם.
הסנאט התכנס בבהילות, והחל בדיונים על המשטר הרצוי בעת הזו, אך לבסוף הדרדר הדיון לפסים אישיים שנגעו לשאלה מי מן הסנטורים יזכה במשרת הפרינקפס. מששמעו כי הפרטוריאנים הכתירו את קלאודיוס, דרשו כי המינוי יזכה להסכמת הסנאט, אך קלאודיוס סירב, מתוך הבנת הסכנה הצפויה במהלך זה. יוסף בן מתתיהו, והיסטוריונים נוספים, טוענים כי מאחורי קלאודיוס עמד מלך יהודה הורדוס אגריפס, אך היסטוריונים בני התקופה ממעיטים בחשיבותו של אגריפס. לבסוף הוכרח הסנאט להיכנע, ובתמורה להסכמה לשלטונו, חנן קלאודיוס את כל השותפים לקשר כנגד אחיינו קליגולה. קלאודיוס נקט במספר צעדים למתן לגיטימציה לשלטונו, שרובם נועדו להדגיש את שייכותו לשושלת השליטה. הוא אימץ את השם "קיסר", אשר עדיין נשא משקל רב בקרב הציבור, ועל מנת לעשות כן השמיט את השם "נירון". על אף שמעולם לא אומץ על ידי אוגוסטוס או מי מבני משפחתו, הוא הרגיש כי יש לו את הזכות לעשות כן. הוא אימץ גם את הכינויים "נכדה של אוקטביה" ו"אוגוסטוס" כפי שעשו קודמיו בתפקיד. הוא שמר על השם "גרמניקוס" על מנת לשמור על הקשר לאחיו האהוב.
מכיוון שלמשמר הפריטוריאני הייתה יד בעלייתו לשלטון, והסנאט נאלץ להסכים לכך (והיה זה הקיסר הראשון שהתמנה באופן זה) הביעו כותבים בני התקופה כסנקה התנגדות לשלטונו, בטענה כי נקנה בכסף מאת המשמר הפריטוריאני. נראה כי כשם שעם מותם של אוגוסטוס וטיבריוס הותירו הקיסרים סכומי כסף לחלוקה לצבא בצוואתם, כך ציפו שיקרה גם לעזבונו של קליגולה, על אף שהלה לא הותיר אחריו צוואה. עם זאת נראה, על פי מטבעות שהטביע קלאודיוס הכוללים שבחים למשמר הפריטוריאני, כי בתחילת שלטונו לפחות, חש קלאודיוס הכרת תודה לאנשי המשמר.
[עריכה] קיסר האימפריה הרומית
[עריכה] הרחבת האימפריה
תחת שלטונו של קלאודיוס התרחבה האימפריה הרומית לראשונה מאז ימי אוגוסטוס הפרובינקיות תראקיה, מאוריטניה, נוריקום, פאמפיליה, ליקיה ויהודה סופחו במהלך שלטונו, אך כיבושו החשוב ביותר היה באי בריטניה.
בשנת 43 שלח קלאודיוס את אאולוס פלאוטיוס, בראש ארבעה לגיונות על מנת לכבוש את בריטניה לאחר שקיבל פניה מאחד מראשי השבטים היריבים באי. בריטניה הייתה מטרה אטרקטיבית לרומאים בשל עושרה במחצבים ובעבדים. האי שימש גם כמקלט למורדים מפרובינקיות אחרות, ולא ניתן היה להניחו לנפשו עוד זמן רב. קלאודיוס עצמו ביקר באי לאחר השלמת השלב הראשון של הלחימה, והביא עמו תגבורת המלווה בפילים. הוא עזב לאחר שישה עשר ימים, אך נותר בפרובינקיות זמן מה בטרם שב לרומא. הסנאט העניק לו טריומפוס (מצעד נצחון) בשל מאמציו, כבוד השמור לבני המשפחה השליטה בלבד. קלאודיוס העניק כבוד זה גם לכמה ממפקדיו, ולבנו העניק את השם "בריטניקוס" אשר בחר שלא להשתמש בו בעצמו. כאשר האי הוכנע באופן סופי בשנת 50 העניק קלאודיוס חנינה לתושביו, ולמפקד הצבאות שנלחמו בו, קרקטקוס, העניק אחוזה בה חי בשלווה עד סוף ימיו. היה זה סוף יוצא דופן למפקד צבאי יריב, אך נראה כי הדבר היה דרוש על מנת להרגיע את המתנגדים לשלטון הרומי בבריטניה.
קלאודיוס ערך מפקד אוכלוסין בשנת 48 ופקד 5,984,072 אזרחים רומיים, גידול של כמיליון מאז המפקד האחרון שנערך עם מותו של אוגוסטוס. הוא סייע להגדיל את המספר באמצעות ייסוד מושבות שלתושביהן הוענקו זכויות האזרחות. מושבות אלו היו לעיתים מאוכלסות באוכלוסייה קיימת, לה הייתה אליטה שתמכה בשלטון הרומי. מספר מושבות הפכו לפרובינקיות חדשות בגבולותיה של האימפריה על מנת להבטיח את שלומם של הגבולות החדשים.
[עריכה] קלאודיוס כמינהלן וכשופט
קלאודיוס עצמו שימש כשופט במשפטים אזרחיים ופליליים במהלך כהונתו. ההיסטוריונים העתיקים מלינים על כך וטוענים כי פסקי דינו לא תמיד תאמו את לשון החוק. הוא גם היה נתון להשפעה בקלות על ידי בעלי הדין. עם זאת קלאודיוס הקדיש תשומת לב רבה לפעילות המערכת המשפטית. הוא האריך את כהונת המושב הקיצי של בתי המשפט, וגם את כהונת מושב החורף, וקיצר את זמני הפגרה המסורתיים. הוא אף קבע בחוק כי תובעים יישארו בתחומי העיר כל עוד עניינם תלוי ועומד, כפי שהיה נהוג לגבי נתבעים בלבד. אמצעים אלו שימשו לטהר את המערכת.
קלאודיוס שימש אף כמכריע בסכסוכים בין הפרובינקיות. הוא שיחרר את האי רודוס מהשלטון הרומי הישיר, ופטר את טרויה ממסים. בתחילת כהונתו התגלע סיכסוך דמים בין היוונים והיהודים בעיר אלכסנדריה, והוא קיבל את פניהן של שתי משלחות שייצגו את הקהילות היריבות. התוצאה הייתה "המכתב אל בני אלכסנדריה" אשר קיבע את זכויות היהודים בעיר, אך אסר עליהם לנוע בקבוצות גדולות. על פי יוסף בן מתתיהו הוא אישר את חירותם של כל היהודים באימפריה. כאשר חוקר מטעמו גילה כי רוב תושבי העיר טרנטו לא היו בעלי אזרחות רומית, על אף שהתיימרו לכך, העניק הקיסר אזרחות לכל תושבי העיר. עם זאת, במקרים בודדים העניש אנשים שהתיימרו להיות אזרחים רומים בטענות שווא, והפך עבירה זו לעבירה הנושאת עמה את עונש המוות. באופן דומה, מכר לעבדות עבדים משוחררים שהתחזו להיות פרשים רומים .
צווים רבים פורסמו במהלך ימי שלטונו של קלאודיוס בנושאים מגוונים, החל מעצות רפואיות וכלה בעקרונות מוסריים. כך ציווה כי עץ הטקסוס הינו תרופה להכשת נחש, וכי הנפיחה בפומבי טובה לבריאות. כאשר גילה כי אדונים רבים משליכים את עבדיהם החולים ליד מקדשו של אסקלפיוס על מנת שימותו שם, אך אם החלימו משיבים אותם לעבדותם ציווה כי עבד שהושלך למקדש והחלים ישוחרר מעבדותו. אם בחר האדון להרוג את העבד על מנת שלא להסתכן בשחרורו, ציווה קלאודיוס כי יואשם ברצח.
[עריכה] עבודות צבוריות
קלאודיוס יזם עבודות ציבוריות רבות בתקופת שילטונו, הן ברומא עצמה והן בפרובינקיות. הוא בנה שני אקואדוקטים (מובילי מים). ה"אקואה קלאודיה" בבנייתו החל קליגולה, וה"אניו נובוס". בנייתם של אלו הסתיימה בשנת 52, והן נפגשו בסמוך לשער הכניסה לעיר, ה"פורטה מאג'ורה". הוא החל אף בבניית אקוודוקט שלישי, ה"אקואה וירגו" אותו לא הצליח לסיים בימי חייו.
קלאודיוס הקדיש תשומת לב לתחבורה. הוא בנה דרכים ותעלות לאורכה של כל האימפריה. בין אלו הייתה תעלה גדולה בין נהר הריין והים, כמו גם דרך שהובילה בין איטליה וגרמניה. בשני מיזמים אלו החל אביו, דרוסוס. קרוב יותר לרומא בנה תעלה בין נהר הטיבר לפורטוס, הנמל החדש שבנה מצפון לאוסטיה. נמל זה נבנה בצורת חצי עיגול עם שני שוברי גלים, מימין ומשמאל, ומגדלור בפתחו. בניית הנמל והתעלה הביאה גם להפחתת ההצפות בעיר רומא.
הנמל באוסטיה היה חלק מפתרונו של קלאודיוס לבעיית המחסור בחיטה שאירעה לרוב בחודשי החורף, בהם הייתה התעבורה הימית מצומצמת. פתרון נוסף היה ביטוח הספינות נושאות החיטה המגיעות ממצרים בעונת החורף. הוא גם העניק למלחים הטבות מיוחדות לרבות אזרחות רומית לאלו מהם שהיו בעלי "הזכויות הלטיניות" בלבד, פטור מחוק פאפיה-פופיאה, אשר הטיל מגבלות על רווקים, ולנשים - זכויות "ארבעת הילדים" שניתנו לאישה שהיו לה ארבעה ילדים ויותר, וכללו הטבות כגון פטור מאפוטרופסותו של הבעל, שהייתה נהוגה במשפט הרומי. בנוסף לכך הפחית את המיסים שהשית קליגולה על מזון, וסייע לקהילות בהן הכו רעב או בצורת.
החלק האחרון של תוכניתו היה הגדלת כמות האדמות הניתנות לעיבוד באיטליה. הוא ניסה לייבש אגם באיטליה (האגם הפוקיני), באמצעות חפירת תעלה דרך קרקעיתו, אך נכשל בכך. רבים משליטי איטליה לאחריו ניסו כוחם בייבוש אגם זה עד למאה ה-19.
[עריכה] קלאודיוס והסנאט
בשל נסיבות עלייתו לשלטון התאמץ קלאודיוס במידה מרובה לפייס את הסנאט. במהלך ישיבותיו הסדירות של הסנאט ישב הקיסר בין החברים, ודיבר משהגיע תורו. כאשר הציג חוק חדש ישב על ספסל בין הקונסולים, כמשמש בתפקיד הטריבון. הוא סירב לקבל את כל תארי הכבוד של קודמיו, והעדיף כי אלו יוענקו לו במהלך הזמן על ידי הסנאט. הוא התיר לסנאט להטביע מטבעות ארד בפעם הראשונה מאז שלטונו של אוגוסטוס, והכפיף את הפרובינקיות מקדוניה ואכיאה לשליטה ישירה של הסנאט.
קלאודיוס ניסה להפוך את הסנאט לגוף יעיל וייצוגי יותר. הוא נזף בסנטורים בשל סירובם להתווכח על התקציב שהציע, כאמור בשרידי נאום ששרד עד ימינו: "אם אתם מקבלים הצעות אלו, אבות מכובדים, אמרו זאת מייד ובקצרה. אם אינכם מקבלים אותם, מצאו חלופות, אך עשו זאת כאן ועכשיו. אם אינכם רוצים לקבל זמן נוסף לבחון את ההצעות, קבלו אותן, ואל תשכחו כי עליכם להביע את דעתכם. אין זה תואם את כבוד הסנאט כי ההצעות תתקבלנה ללא דיון, תוך חזרה על דברי הקונסול, והכרזה כי העניין "הובא לדיון"". אין לדעת אם לנזיפה זו הייתה השפעה על מהלך הדיון.
בשנת 47 קיבל על עצמו קלאודיוס את משרת הקנסור ביחד עם לוקיוס ויטליוס, משרה אשר נותרה בלתי מאוישת זמן מה. הוא מחק את שמותיהם של סנטורים רבים מרשימת הסנטורים, מכיוון שאלו כבר לא עמדו בדרישות, אך התיר להם להתפטר מרצונם על מנת להפגין להם כבוד. בה בעת חשב לצרף לסנאט נכבדים מהפרובינקיות. מתקופה זו שרד נאום בו הוא מברך את הסנאט על קבלתם של סנאטורים מן הפרובינקיה גאליה, אך מביע ביקורת על סירובם של מספר סנאטורים לקבל את חבריהם החדשים. הוא גם העלה את מספר בתי האב הפטריקים וצירף משפחות חדשות לשורות האצולה שהידלדלו, כשם שעשו לפניו לוקיוס יוניוס ברוטוס ויוליוס קיסר.
למרות זאת נותרו רבים בסנאט עוינים לקלאודיוס, ומזימות רבות נקשרו כנגדו. העויינות מצאה את דרכה אל כתבי ההיסטוריונים. כתוצאה מעוינות זו נאלץ קלאודיוס להפחית את כוחו של הסנאט. הוא שלל מן הסנאט את ניהול העיר אוסטיה לאחר בניית הנמל, וכן סמכויות רבות הנוגעות לניהול הכספי של האימפריה, אותן העניק לאנשי חסדו ולעבדיו המשוחררים. פעולות אלו רק הובילו לכעס נוסף, ולתדמית לפיה השולט באימפריה אינו הקיסר כי אם עבדיו השולטים בו.
מספר ניסיונות להפיכה נעשו במהלך שלטונו, ותוצאתן הייתה מוות של סנטורים רבים. אפיוס סילאנוס הוצא להורג עוד בתחילת שלטונו של קלאודיוס, בנסיבות מפוקפקות. זמן מה לאחר מכן הסנטור ויניקיאנוס וסקריבוניאנוס, מושל דלמטיה הובילו מרד גדול, ועמם רבים מקרב המעמד הסנטורי. המרד נכשל בשל חוסר התלהבות מצד חייליו של סקריבוניאנוס והתאבדות רבים מן הקושרים. סנטורים אחרים ניסו את כוחם בקשרים ובמרידות לאחר מכן, ונדונו למוות. חתנו של קלאודיוס, פומפיאוס מגנוס, הוצא להורג בשל חלקו בקשר שיזם אביו, קראסוס פרוגי. מזימה נוספת עירבה את הקונסולים לוסיוס סטורנינוס, קורנליוס לופוס ופומפיוס פדו. בשנת 46 אסיניוס גלוס וסטטיליוס קורבינוס הוגלו בשל חלקם בקשר בו השתתפו אף כמה מעבדיו המשוחררים של קלאודיוס. ולריוס אסיאטיקוס הוצא להורג ללא משפט מסיבות בלתי ידועות. המקורות העתיקים רומזים כי נאף עם אשת הקיסר. עם זאת מקורות אחרים מראים כי המדובר באשמה רצינית יותר. אסיאטיקוס היה בין השואפים לכתר במהומה שלאחר רצח קליגולוס, ושימש כקונסול לצידו של סטטיליוס קורבינוס שהוזכר אף הוא כקושר. קשר נוסף, בו היה מעורב גאיוס סיליוס, כלל מעורבות של אשת הקיסר, מסלינה. סווטוניוס מונה 35 סנטורים ו-300 פרשים שהוצאו להורג בימי שלטונו של קלאודיוס.
נראה כי התדמית המודרנית של קלאודיוס, כרפובליקן בנשמתו, אשר העדיף את נירון על בריטניקוס כיורשו על מנת להשיב לרומא את שלטון הקהילה, לאחר שהעם ימאס בשלטונם הקפריזי של הקיסרים, הינה אך פרי דמיונו של רוברט גרייבס. האמת ההיסטורית הינה שונה.
[עריכה] המזכירות וריכוז הכוח
קלאודיוס לא היה הראשון מבין הקיסרים שהשתמש בעבדיו המשוחררים למשימות היום יומיות של ניהול האימפריה. עם זאת היה הוא הראשון שהעצים את תפקידיהם בעוד שכוחו של הפרינקפס הפך לריכוזי יותר והעומס גדל בהרבה, וזאת בשל עויינות הסנאט, אך גם בשל יחס הכבוד שחש לסנטורים. קלאודיוס לא רצה שאנשים שנולדו חופשיים ישרתו אותו.
המזכירות חולקה ללשכות, שבכל אחת מהן עמד עבד משוחרר. נרקיסוס היה האחראי על התכתובת, ופאלאס היה למזכיר האחראי על האוצר. קאליסטוס היה למעין תובע כללי. מזכירות נוספת טיפלה בנושאים כלליים, ובראשה עמד פוליביוס, עד שהוצא להורג בשל בגידה. העבד המשוחרר יכל לדבר בשמו של הקיסר באירועים רשמיים, ונרקיסוס נשא נאום בפני הצבאות העומדים לצאת לבריטניה. מאחר שאלו היו משרות חשובות, הסנאטורים נמלאו חלחלה בשל הפקדתם בידי עבדים משוחררים. הכתבים העתיקים מלאים בביקורת על הקיסר שהפקיד את תכתובתו, את האוצר ואת המשפטים בידי עבדיו, והביא עצמו למצב נוח ליצירת מניפולציות. אותם מקורות עצמם מודים, עם זאת, כי ברוב המקרים נותרו העבדים נאמנים לקלאודיוס. קלאודיוס היה אסיר תודה להם על נאמנותם, ונעזר בעצתם, אם כי לא היסס להענישם כשהיה צורך בכך. אין דוגמאות לכך שעלייתו או נפילתו של אחד העבדים השפיעה על המדיניות, דבר המראה כי קלאודיוס נותר השליט בפועל בסופו של דבר.
ללא קשר למידת השפעתם הפוליטית, הצליחו אנשים אלו לצבור עושר אישי עצום באמצעות המשרות שניתנו להם. פליניוס הזקן טוען כי כמה מהם הפכו לעשירים יותר מקראסוס, שהיה האדם העשיר ביותר בימי הרפובליקה.
[עריכה] רפורמה דתית ואירועי ראווה
קלאודיוס, כיוצרה של מונוגרפיה חשובה על הרפורמות הדתיות שערך אוגוסטוס, חש כי עליו להנהיג כמה רפורמות משלו. היו לו דעות נחושות בקשר לצורה בה צריכה להתנהל דת המדינה הרומית. הוא סירב לבקשת היוונים מאלכסנדריה להקדיש מזבח לאלוהותו, ואמר כי רק אלים רשאים לבחור אלים חדשים. הוא שימר חגים ומועדים שכמעט ונשכחו, ונפטר ממועדים רבים שצוינו על ידי קליגולה. הוא ניסה להנהיג שפה ארכאית יותר, וביטויים וניבים שכמעט ואבדו. הוא הודאג מעליית דתות המסתורין המזרחיות וחיפש להן תחליף רומי ראוי. הוא הגלה אסטרולוגים זרים והחליפם במגידי עתידות רומאים. יד קשה נהג כנגד המאמינים בדת הדרואידית, בשל אי התאמתה לדת המדינה הרומית, ופעילותה המיסיונרית. מקורות מסוימים מספרים על כך שגירש את היהודים מרומא. נראה כי המדובר בעניין הכרוך בהופעת הנצרות. ישנו ויכוח על מהותם של אירועים אלו המפורטים בספרי סווטוניוס ודיו קסיוס, בעוד שיוסף בן מתתיהו אינו מזכירם כלל. יש הסבורים כי אין המדובר באירוע היסטורי אמיתי, ויש הסבורים כי מי שגורש הינו מספר מצומצם של מיסיונרים נוצריים. קלאודיוס התנגד למיסיונריות הנוגעת לכל דת, אפילו אלו שהותיר את פולחנן בחופשיות.
קלאודיוס קיים משחקי ראווה לציון יובל 800 השנה לייסודה של רומא. אוגוסטוס קיים משחקים אלו פחות ממאה שנים לפני כן, אך קלאודיוס חלק על מניין השנים לפי אוגוסטוס. במשחקים אלו קיים קרבות ימיים גדולים, לציון ניסיונו ליבש את האגם הפוקיני.
[עריכה] מוות, האלהה, ומוניטין
יש הסכמה כללית כי קלאודיוס הורעל למוות, כפי הנראה באמצעות פטריות, ב-13 באוקטובר 54. ישנם מספר חשודים במעשה, ביניהם הלוטוס, ששימש כ"טועם" וכסנופון, רופאו. יש האומרים כי מת מייד, וחלק טוענים כי החלים, ולאחר מכן שב והורעל. ישנם הסכמה כללית כי ידה של אגריפינה הייתה במעשה. בשלב זה בריטניקוס התקרב לגיל הבגרות, והצורך בנירון כיורש הלך וקטן. קלאודיוס עצמו החל לדבר על גירושין. אגריפינה פעלה על מנת להבטיח את עלייתו של נירון לשלטון וסילוקו של בריטיניקוס. האפשרות, המועלית על ידי חוקרים אחדים, כי קלאודיוס מת מזקנה, נראית בלתי סבירה לאור הגיל המופלג אליו הגיעו קרוביו – סבתו ליביה מתה בגיל 87, דודו טיבריוס בגיל 79 ואמו אנטוניה התאבדה בהיותה בת 73.
הסנט הכריז על אלוהותו של קלאודיוס זמן מה לאחר מותו. אלו המתייחסים לפעולה זו של אגריפינה הצעירה כפעולה צינית צריכים לזכור כי פעולה זו לא היטיבה עמה כיורשת, שכן קלאודיוס לא נחשב לקיסר אהוב, ופולחנו לא קנה לאגריפינה ולבנה את אהדת ההמונים. יתרה מכך, אף שלימים בוטלה אלוהותו של קלאודיוס על ידי נירון, היא הושבה לקדמותה על ידי אספסיאנוס משהוכתר לקיסר לאחר מות נירון. אספסיאנוס שימש בתפקידים צבאיים רמים בעת כיבוש בריטניה, וזכר את קלאודיוס לטובה.
צוואתו של קלאודיוס הועלמה, ומעולם לא הוקראה בפומבי. קלאודיוס שינה אותה זמן מה לפני מותו, ויש המניחים כי שינה אותה לרעת נירון ולטובת בריטניקוס. אגריפינה פיטרה את העבד המשוחרר נרקיסוס זמן קצר לפני מות קלאודיוס, ורצחה אותו מייד לאחריו. נרקיסוס, שהיה אחראי על תכתובתו האישית של קלאודיוס שרף את כל המסמכים המצויים בידו לאחר פיטוריו, על מנת שאלו לא ישמשו כנגדו לאחר מות קלאודיוס. כך אבדה גירסתו של קלאודיוס עצמו לאירועי תקופתו. נירון ואנשיו החלו במסע הכפשות של הקיסר המת, ואפילו בהלוויה עצמה נשא נירון הספד שהיה ביקורתי כלפי אביו המאמץ. רוב החוקים והצווים שקלאודיוס טרח על הכנתם בוטלו, מן הסיבה כי היו מעשה אווילי של זקן סנילי. דעה זו על קלאודיוס, כי היה זקן אוויל וטרחן, נותרה הגירסה הרשמית במשך כל תקופת שלטון נירון. בסופו של דבר הפסיק נירון להתייחס לקלאודיוס כליל, ושב וקישר עצמו למשפחה ממנה בא בטרם אומץ.
הקיסרים הפלאביים, שבאו לאחר תקופת התוהו ובוהו ומלחמת האזרחים שלאחר מות נירון, נקטו בעמדה שונה. היה להם צורך בלגיטימציה לשלטונם הם, ובדלגיטימציה של שלטון נירון, אותו החליפו. הם ניסו ליצור תדמית חיובית לקלאודיוס שתעמוד בניגוד ליורשו נירון. הם בנו מחדש את מקדשו של קלאודיוס, במקום בו היה "ארמון הזהב" המפואר שהקים לעצמו נירון, טבעו מטבעות מזכרת לקלאודיוס ולבריטניקוס (אשר היה ידידו האישי של הקיסר טיטוס), אך עם חלוף הזמן נחלשה נטייה זו, ופולחנו של קלאודיוס ננטש, כפולחנם של הקיסרים היוליו קלאודים שקדם לו. עם חלוף הזמן כמעט ונשכח קיסר זה. ספריו אבדו, מכיוון שנושאיהם הארכאים הפכו לבלתי אופנתיים. עלייתו לשלטון במאה השנייה של הקיסר פרטינקס, אשר יום הולדתו היה משותף לו ולקלאודיוס, השכיחה את זכרו של קלאודיוס. במאה השלישית, עלייתו לשלטון של הקיסר קלאודיוס השני השכיחה את שמו של קלאודיוס. כאשר מת קלאודיוס השני, הוכרז אף הוא לאל, והדיח את קלאודיוס מפנתיאון האלים הרומאי.
[עריכה] חייו הפרטיים
קלאודיוס קיים חיים פרטיים יוצאי דופן יחסית לבן המעמד הרומי הגבוה בתקופתו. כפי שציין אדוארד גיבון, מבין חמישה עשר הקיסרים הראשונים, היה קלאודיוס היחיד ש"טעמו באהבה היה נכון לחלוטין" (כפי הנראה הכוונה לכך שלא היו לו מאהבים הומוסקסואלים, תופעה שהייתה לצנינים בעיני גיבון, בן התקופה הויקטוריאנית). סווטוניוס והיסטוריונים בני תקופתו הביאו את אותה הטענה עצמה כנגד קלאודיוס. הם האשימו אותו כי נשותיו הן ששלטו בו וכי היה עבד לתשוקתו לנשים.
קלאודיוס נישא ארבע פעמים. אשתו הראשונה, פלאוטיה אורולאנילה, נישאה לו לאחר שני שידוכים כושלים, הראשון לבת דודתו אמיליה לפידה, אשר לא הושלם בשל סיבות פוליטיות, והשני לליביה מדולינה שהסתיים במותה החטוף של הכלה ביום החתונה. פלאוטיה הייתה קרובה של נאמנתה של סבתו של קלאודיוס, ליביה, אשת אוגוסטוס. במהלך נישואיהם בא לעולם בן, קלאודיוס דרוסוס, אשר מת מחנק, בעת שניסה לתפוס בפיו עינב שזרק לאוויר, זמן מה לאחר שהתארס לבתו של העריץ סיאנוס שבתקופה מסוימת משל באימפריה בעת שהקיסר טיבריוס הסתגר באי קאפרי. זמן מה לאחר מכן התגרש קלאודיוס בטענה שאשתו נאפה, ואף רצחה את גיסתה אפרוניה. כאשר פלאוטיה ילדה בת זמן מה לאחר הגירושין רשם קלאודיוס את הבת כבתו של אחד מעבדיו המשוחררים. זמן מה לאחר מכן, בשנת 28 נישא לאליה פאיטינה, קרובתו של סיאנוס. לשניים נולדה בת, קלאודיה אנטוניה. לאחר מכן התגרשו, כאשר נפילתו של סיאנוס סיכנה את כל הקשורים בו.
בתחילת שנת 38 או 39 נישא קלאודיוס לולריה מסלינה, בת דודתו אשר הייתה בעלת קשרים בחצרו של קליגולה. זמן מה לאחר מכן ילדה מסלינה בת בשם אוקטביה. בן נוסף שנקרא גרמניקוס, ולאחר מכן בריטניקוס, נולד לאחר עלייתו של קלאודיוס לשלטון. נישואין אלו הסתיימו בטרגדיה. ההיסטוריונים מכפישים את דמותה של מסלינה, ומציירים אותה כנואפת סידרתית, מתחת לאפו של בעלה הזקן והשוטה. טקיטוס (היסטוריון) טוען כי היא הרחיקה לכת עד כדי כך שערכה תחרות במשגל עם פרוצה שהביאה לארמון. בשנת 48 נישאה למאהבה גאיוס סיליוס בטקס פומבי בעת שקלאודיוס שהה באוסטיה. אין לדעת אם התגרשה קודם לכן מקלאודיוס, ואם אכן התכוונה לכבוש את הכס לה ולמאהבה בהיעדרו של הקיסר. יש הטוענים כי סיליוס הוא שהשפיע על מסלינה בטענו כי ימיו של קלאודיוס בשלטון ספורים, וכי בנישואיה עמו תציל את עצמה ואת ילדיה מגורלה של קיסוניה, אשתו של קליגולה, ושל ילדיה שנרצחו. טקיטוס טוען כי מילויו של קלאודיוס את תפקיד הקנסור דרש ממנו זמן רב ומנע ממנו מלראות את המתרחש בחצרו. מכל מקום, התוצאה של המעשים הללו הייתה מותם של סיליוס, מסלינה, ויתר אנשיה. קלאודיוס השביע את אנשי המשמר הפרטוריאני כי יהרגו אותו אם יעז להינשא שוב.
למרות הכרזה זו, נישא קלאודיוס שוב, ונישואין אלו הם שהביאו למותו. אחייניתו אגריפינה הצעירה היא שהפעילה עליו את קסמיה הנשיים, על אף שעבדיו המשוחררים חיפשו מועמדות שונות, וראויות יותר.
נראה כי למרות קסמיה הנשיים של אגריפינה, האמת מאחורי הנישואין הינה יותר פוליטית. ניסיון ההפיכה של סיליוס הראה את חולשת השושלת היוליו קלאודית, אשר הדלדלה משנים של רציחות בתוך המשפחה. קלאודיוס עצמו התייחס אל הקו הקלאודי בתוך המשפחה, אך לא אל השושלת היוליאנית. לחולשה זו התווספה העובדה כי לא היה לו יורש ראוי, בהיותו של בריטניקוס אך ילד. אגריפינה הייתה אחת מן הצאצאים היחידים של אוגוסטוס שנותרו בחיים, ובנה, לוקיוס דומיטיוס אהנוברבוס, היה אחד מן הזכרים האחרונים שנותרו בשושלת. בן זה יהיה ידוע לימים כנירון קיסר. יש הטוענים כי הסנאט הוא שהביא לנישואין על מנת לסיים את מאבק הדמים בין הקו הקלאודי והקו היוליאני, אשר שיאם היה במאבק בין אגריפינה, אשתו של גרמניקוס ואמה של אגריפינה הצעירה, ובין טיבריוס לאחר מותו של אוגוסטוס. נראה כי עם נישואיו של קלאודיוס לאגריפינה ועם אימוצו של בנה על ידי קלאודיוס לבן וליורש, תם סכסוך זה.
אגריפינה הייתה אדם תאב כוח לה ולבנה. ניסיונות ההפיכה העתידיים ייסובו סביבם. נירון הושא לאוקטביה, בתו של קלאודיוס, אומץ לבן על ידי קלאודיוס, ומונה ליורש בצוותא עם בריטניקוס הקטין. הסדר זה לא היה יוצא דופן. כך, למשל, מינה אוגוסטוס בשלב מסוים את נכדו, פוסטומוס ליורש במשותף עם טיבריוס, וכך מונה קליגולה על ידי טיבריוס כיורש בצוותא עם נכדו של טיבריוס, גמלוס. אימוצם של בגירים או נערים היה מסורת עתיקה ברומא, כאשר יורש בגיר ראוי לא היה בנמצא. זה היה המצב בעת שקלאודיוס הלך והזדקן, ובריטניקוס טרם הגיע לבגרות.
[עריכה] אישיותו
ההיסטוריון סווטוניוס מתאר את פגמיו של קלאודיוס בפירוט רב. על פי סווטוניוס היו ברכיו של קלאודיוס חלשות, וכרעו תחת כובד משקלו. ראשו רעד, הוא היה מגמגם ודיבורו מבולבל. הוא הזיל ריר ואפו נזל כאשר התרגש. סנקה מתאר את קולו של קלאודיוס כקול שאינו שייך לאף יצור חי, וידיו היו אף הן חלשות. עם כל זאת סווטוניוס מתאר אותו כגבר גבוה, בנוי היטב, אשר פגמיו לא ניכרו לעין בעת שהיה ישוב ורגוע, אם כי החמירו בעת רוגז. ההיסטוריונים מסכימים כי מעת עלייתו לשלטון חל שיפור במצבו. קלאודיוס עצמו טען כי הגזים בפגמיו על מנת להציל את חייו.
רופאים מודרניים חלוקים בדבר האופי המדוייק של מגבלותיו של קלאודיוס. לפני מלחמת העולם השנייה נטו לייחסן לשיתוק ילדים. כך, למשל, הייתה זו הדיאגנוזה שמסר הסופר רוברט גרייבס בספרו "אני קלאודיוס" אשר פורסם בשנות ה-30. עם זאת שיתוק ילדים לכשעצמו אינו נותן מענה לכל הסימפטומים שתיארו בני זמנו של קלאודיוס. כיום מייחסים לקלאודיוס שיתוק מוחין כסיבה העיקרית למגבלותיו.
מבחינת אופיו מתואר קלאודיוס כנדיב וצנוע, אדם המתבדח באופן עילג וצוחק ללא שליטה, סועד לעיתים בחברת הפלבאים. כן מתואר קלאודיוס כצמא דם, אכזר, ומהיר לרגוז. קלאודיוס מתואר כקל לשליטה ותלותי, המנוצל על ידי נשותיו ועבדיו המשוחררים, ובה בעת כפרנואידי וחושש לחייו. עבודותיו הנרחבות של קלאודיוס, שנמנה על מלומדי זמנו, מציגות אדם אינטליגנטי, מינהלן מוכשר, ומלומד רב ידע. כך, הופכת אישיותו של קלאודיוס לחידה. מאז גילויו (בשנת 1912) של "המכתב לתושבי אלכסנדריה" שכתב קלאודיוס נעשתה עבודה רבה בניסיון להביא לרהביליטציה של קלאודיוס ולנסות להגדיר מחדש את אישיותו, מתוך הבנה כי ההיסטוריונים העתיקים היו נגועים בנטאי פוליטי, שכן כתומכי הרפובליקה והסנאט הרומי אל מול מוסד הפרינקפס, מצאו לנכון להשחיר את דמותו במודע או שלא במודע.
[עריכה] עבודותיו המדעיות והשפעתן
קלאודיוס היה כותב פורה במהלך ימי חייו. בתקופה בה היה שיא הקריירה הספרותית שלו, תקופת שלטון טיבריוס, לא ניתן היה לכתוב על קורות הרפובליקה הרומית, על מנת שלא להחשד בטינה למשטר הפרינקפס. לפיכך עסקו ההיסטוריונים בתיאור אירועי הזמן האחרון, או אירועים ארכאיים שכמעט ונשכחו. קלאודיוס עסק בשני הנושאים. פרט להיסטוריה של שלטון אוגוסטוס, אשר כתיבתה גרמה לו נזק אישי כה רב, עבודותיו כללו היסטוריה של העם האטרוסקי ושמונה כרכים על ההיסטוריה של קרתגו, כמו גם מילון לאטרוסקית, וספר על המשחק בקוביה. למרות הצורך הפוליטי להתעלם מתקופת דמדומי הרפובליקה, כתב מחקר המגן על קיקרו בפני האשמותיו של אסיניוס גאלוס.
קלאודיוס הציע רפורמה באלפבית הלטיני, וצירף שלוש אותיות נוספות, המכונות "האותיות הקלאודיות". את הצורך באותיות אלו הציע עוד בטרם עלה לשלטון, ולאחר עלייתו הביא לשימוש בהן על ידי הציבור הרחב. האות הראשונה הייתה האות C הפוכה, אשר שימשה לתאר את צירוף האותיות BS או PS, כשם שהאות X מתארת את הצירוף KS. אות נוספת הייתה מעין F הפוכה, אשר ייצגה את התנועה U. אות בצורת חציה השמאלי של האות H שימשה לייצג את העיצור Y. אותיות אלו לא שרדו לאחר תקופת כהונתו, אם כי סווטוניוס, אשר חי מספר עשרות שנים לאחר מותו של קלאודיוס, ציין כי בימיו עדיין ניתן למצוא אותן מעת לעת במסמכים ציבוריים וחקוקות על גבי אנדרטאות.
כן כתב קלאודיוס אוטוביוגרפיה בשמונה כרכים אשר סווטוניוס העיד עליה כי היא "בלא טעם רב אך בסגנון נאה". מכיוון שבנאומיו נהג סווטוניוס לבקר את קודמיו ואת קרוביו ניתן לשער מה היה תוכנו של החיבור עליו מתח סווטוניוס את הביקורת.
אף אחת מעבודותיו של קלאודיוס לא שרדה. ישנם מקורות משניים המצטטים חלקים מהם. סווטוניוס מצטט את קלאודיוס פעם אחת במפורש, ונראה כי הסתמך על האוטוביוגרפיה של קלאודיוס בכתיבת ספרו. טקיטוס משתמש בטיעוניו של קלאודיוס כשהוא עוסק בצורך בשינוי האלפבית בתקופתו. ייתכן והשתמש בחלק מחיבוריו לכתיבת עבודותיו. פליניוס הזקן השתמש בחלק מן החיבורים עבור ספרו "היסטוריה של הטבע".
השפעת המחקר ההיסטורי בן זמנו על קלאודיוס כשליט הינה ברורה. רבות מעבודותיו הציבוריות הינן פרויקטים בהם החל יוליוס קיסר. כאשר שימש בתפקיד הקנסור נראה כי פעל ליישום מדיניות המבוססת על מדיניות שנקטו אבותיו ששימשו בתפקיד, ובמיוחד אפיוס קלאודיוס קאקוס. הרפורמות הדתיות עליהן שקד, ומאמצי הבנייה שלו נראו כרצון ליישם בפועל את שהשיג בלמדנותו. כך, למשל, ידע כי קאקוס השתמש במשרת הקנסור על מנת להכניס לאלפבית הרומי את האות "R”, ונראה כי הדבר שימש לו כהשראה להשתמש במשרותיו על מנת להכניס לשימוש את האותיות שהמציא.
[עריכה] קלאודיוס בתרבות ובאומנות
דימויו של קלאודיוס כיום שאוב במידה רבה מן הספרים "אני, קלאודיוס" (1934) ו"קלאודיוס האל" (1935) אשר כתב רוברט גרייבס. הספרים, הכתובים בגוף ראשון, נותנים לקורא את הרושם כי אכן הם מהווים את האוטוביוגרפיה של קלאודיוס, אשר נתגלתה לאחרונה. כמובן שאין הדבר כך. גרייבס השתמש בידע רב ובכשרון כתיבתו על מנת להביא לרושם זה, שנראה כי נוצר במכוון. כך, למשל, כולל הספר "אני קלאודיוס" פיסקה לפיה ניבא האורקל כי זכרונותיו יתגלו אלף ותשע מאות שנים לאחר כתיבתם.
בשנת 1937 נעשה נסיון כושל להסריט את הספרים, על ידי הבמאי ג'וזף פון שטרנברג בו כיכב צ'ארלס לוהטון כקלאודיוס. השחקנית הראשית מרל אוברון נפגעה בתאונה, והסרט מעולם לא הושלם. בשנת 1965 הוקרן סרט תיעודי המראה את הצילומים שצולמו, ומציג משחק משובח של לוהטון כקלאודיוס.
בשנת 1976 הפך הBBC את שני הספרים לסדרת טלוויזיה בת שלושה עשר פרקים בשם "אני, קלאודיוס". בסידרה השתתפו כמה מן הגדולים בשחקני התיאטרון והטלוויזיה בבריטניה. דרק ג'קובי שיחק את קלאודיוס. קלאודיוס על פי הספר והסידרה היה אדם נבון, חריף שכל, אשר השתמש בפגמיו הגופניים על מנת לשרוד בזמנים קשים, ואשר עלה לשלטון כנגד רצונו, כאשר כל רצונו היה להשיב לחיים את הרפובליקה שגוועה.
[עריכה] לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלאודיוס |
- גאיוס סווטוניוס טרנקוילוס, חיי שנים עשר הקיסרים תרגום - ד"ר אלכסנדר שור הוצאת "מסדה", 1977.
- צבי יעבץ, קלאודיוס ונירון - משיטתיות לחובבנות, הוצאת דביר
- רוברט גרייבס, אני קלאודיוס, אוטוביוגרפיה בדיונית של קלאודיוס.
- רוברט גרייבס, קלאודיוס האל, המשך האוטוביוגרפיה הבדיונית של קלאודיוס.
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ 280-305
