קינג טייגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פאנצרקאמפווגן סימן 6 טייגר גרסה 2 | |
|
|
|
| מידע כללי | |
| מדינה מייצרת | גרמניה |
| שנת ייצור | ~1944 |
| דגם קודם | טייגר (פאנצר סימן 6) |
| דגם עוקב | [---] |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה, כל החזיתות. |
| מידע טכני | |
| אורך: | 7.62 מטרים, (10.28 מטר עם התותח מופנה קדימה) |
| רוחב: | 3.76 מטרים |
| גובה: | 3.09 מטרים |
| משקל: | 68 טון. |
| מהירות: | 41 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה: | 110 ק"מ |
| חימוש עיקרי: | תותח 88 מ"מ |
| חימוש משני: | שני מקלעים 7.92 מ"מ |
| מנוע: | מנוע בנזין 700 כ"ס |
| עובי השריון: | 180-25 מילמטר. |
| צוות: | 5 |
קינג טייגר היה הטנק הגרמני הכבד ביותר במלחמת העולם השנייה.
הוא היה חמוש בתותח 88 מ"מ שחדר כמעט כל טנק שהיה קיים בתקופה זו, ולעומת זאת אין עדות מצולמת או כתובה שלוח השריון הקדמי שלו נחדר ולו פעם אחת במהלך כל פעילותו, עקב עובי השריון שהיה חסר תקדים בזמנו וכן עקב יישום התפיסה החדשה מטנק ה-T-34 הרוסי של שריון בעל שיפוע שהקשה על חדירת פגזים.
בסך הכול יוצר כ-500 טנקים במשך כל המלחמה. כאשר טנק "קינג טייגר" היה מופיע בשדה הקרב, טנקי השרמן האמריקאיים היו מסתובבים ונסוגים אחורה. לטנק היו בעיות מכניות רבות מכיוון שלא בוצעה כל בדיקה לאחר היצור והוא נשלח מהמפעלים ישירות לקרבות. המנוע שנלקח מהטייגר הקל יותר התקשה להתמודד עם כובדו והיה צריך להפעיל אותו במלוא כוחו כדי להזיז את הטנק ופעמים רבות התחמם והתקלקל. המשקל השפיע גם על מערכת ההיגוי שקרסה לעיתים קרובות. לכן שימש הטנק בעיקר למארבים והיה מאוד פגיע לתקיפות אוויריות. כמה מהם ננטשו ונלכדו על ידי הרוסים.
יוצרו שני דגמים ידועים שנפרדים אחד מהשני בתצורת הצריח שלהם, ההנשל והפורשה. גובהו של הטנק היה כ- 3 מטר ומשקלו הוא כמעט 70 טון.
ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
