קו עקבה רפיח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קו עקבה רפיח, הוא קו גבול שנוצר בשנת 1906 בין מצרים שהייתה בשליטת בריטניה (למרות שייכותה הפורמלית לאימפריה העותמאנית) לבין ארץ ישראל שהייתה בשליטת האימפריה העותמאנית, מתוך מגמה למנוע סכסוכים בין הכוחות התורכיים לכוחות הבריטיים. הקו שרד את השינויים הפוליטיים והמדיניים שחלו במהלך מאה השנים שחלפו מאז שרטוטו, וגם כיום מבוסס עליו גבולה של מדינת ישראל עם מצרים.
הקו שורטט תחילה כקו ישר מעקבה לרפיח, אך בהמשך ההתדיינות בין הצדדים, נוצרו בו כמה שינויים שניתן להבחין בהם במפות גם כיום:
- באזור אילת, דרשו התורכים וקיבלו מספר קילומטרים של חוף ים וכן את מעיין עין נטפים
- התורכים דרשו וקיבלו את מעיין עין חורשה
- התורכים דרשו וקיבלו את מעיין עין המערה, הסמוך למערב מכתש רמון
בנוסף קשיי סימון בשטח גרמו לסיפוחם של שני הרים לתחומי ארץ ישראל.
קו זה יצר בהמשך השנים מספר בעיות, עקב התאמתו למציאות בשנת 1906 אך לא למציאות מאוחרת יותר:
- בזמן שרטוט הקו, רפיח הייתה נקודה סתמית על חוף הים התיכון, ובשנת 1982 גרם הסכם השלום בין ישראל ומצרים לחציית העיר רפיח שגדלה ונבנתה בינתיים. מעורבותם של הפלסטינים גרמה לסיבוך רב אף יותר (ראו ציר פילדלפי).
- אבן הגבול הדרומית בטאבה הוקמה על גבעה המרוחקת כמה מאות מטרים מחוף הים, ונוצרה בהמשך מחלוקת האם יש להמשיך ממנה לחוף בקו ישר הממשיך את הגבול או בקו הניצב לקו החוף. במציאות של שנת 1906 לא הייתה לכך שום חשיבות, אך בהמשך הפכה פיסת חוף קטנה זו למקור כסף ויוקרה. מצב זה גרם לבוררות ממושכת לאחר חתימת הסכם השלום שהסתיימה רק בשנת 1988 בהכרעה כי טאבה שייכת למצרים.
