צ'יאנג קאי שק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יאנג קאי שק (סינית: 蔣介石, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 31 באוקטובר 1887 - 5 באפריל 1975) היה מנהיג צבאי ופוליטי סיני אשר קיבל את מנהיגות הקואומינטנג לאחר מות סון יאט-סן בשנת 1925. הוא קיבל על עצמו מסע צבאי לצפון המדינה לאיחודה של סין ולהכנעת אילי המלחמה וממנו עלה כמנצח בשנת 1928 כמנהיגה של הרפובליקה של סין. צ'יאנג הנהיג את סין במהלך מלחמת סין-יפן השנייה משנת 1937 עד שנת 1945. במהלכה הוחלשה השפעתו בסין גופא, בעוד שהשפעתו הבינלאומית גדלה, והוא נחשב לאחד מ"ארבעת הגדולים" עליהם נימנו גם וינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דלאנו רוזוולט ויוסיף ויסריונוביץ' סטלין. במהלך מלחמת האזרחים הסינית בין השנים 1945 - 1949, ניסה צ'יאנג להדביר את המפלגה הקומוניסטית של סין אך נכשל, ונאלץ לסגת לאי טיוואן ביחד עם ממשלתו וצבאו, ולשמש שם כנשיא הרפובליקה הסינית עד ליום מותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים
צ'יאנג קאי שק נולד בעיר שיקו בדרום מזרח סין, למשפחה של סוחרי מלח עשירים. הוא נישא בשידוך לבת כפרו, מאו פומיי, ולזוג נולד בן - צ'יאנג צינג קואו, ובת - צ'יאן חואה.
צ'יאנג גדל בעידן בו תבוסותיה של סין למדינות החוץ הותירו אותה במצב של חוב תמידי וחוסר יציבות פנימית. הוא החליט להצטרף לצבא ולסייע בהצלת מדינתו. הוא החל את חינוכו הצבאי במכללה הצבאית פאוטינג בשנת 1906. בשנת 1907 למד במכללה הצבאית ביפן ושירת בצבא הקיסרי היפני בין השנים 1909 - 1911. שם הביע תמיכה בתנועה המהפכנית של בני עמו אשר קראה להדיח את שושלת צ'ינג, ולהקים רפובליקה בסין. בשנת 1908 הצטרף לתנועת טונג מנג חואי בהנהגת סון יאט-סן, שהייתה תנועה רפובליקנית לאומית סינית, שהיוותה את הבסיס להקמת הקואומינטנג.
[עריכה] עלייתו לעמדת כח
עם פריצתה של התקוממות ווצ'אנג בשנת 1911, צ'יאנג חזר לסין ללחום לטובת המהפכנים. הוא שירת בצבא המהפכנים, והביל גדוד בשאנגחאי תחת פיקודו של ידידו ומורו הרוחני צ'ן צ'ימיי. מהפכת שינהאי הייתה להצלחה וצ'ינאג הפך לחבר מייסד בקואומינטנג.
לאחר השתלטותו של יואן שיקאי על הממשלה הרפובליקנית, היה צ'יאנג לבן חסותו של סון יאט-סן וחילק את זמנו בין מקלט גלות ביפן ומקלט שמצא באזורים הנתונים לריבונות זרה בשאנגחאי. בשאנגחאי צ'יאנג הידק את קשריו עם העולם התחתון ועם "הכנופיה הירוקה" הידועה לשימצה. לאחר מכן שימש כקצין בצבאו של איל המלחמה הקנטונזי, צ'ן צ'יו מינג. בשנת 1923 עבר סון יאט-סן לגואנגצ'ו (הידועה כ"קנטון") בדרום סין, ובעזרת הקומינטרן ערך רפורמה בקואומינטנג ויצר ממשלה מהפכנית. צ'יאנג נשלח למוסקבה ובילה בה שלושה חודשים בלימוד המוסדות הצבאיים והפוליטיים הסוביטיים. הוא שב לגואנגצ'ו בשנת 1924 והפך למפקד האקדמיה הצבאית בוומפואה. בשנים אלו טיפח חבר קצינים הנאמן לו אישית. בשנת 1925 ערך עם צבאו מסעות מלחמה כנגד יריבים מקומיים במחוז גואנגדונג.
עם מותו של סון יאט-סן בשנת 1925 נוצר ואקום בהנהגה הסינית. צ'יאנג החל בתמרונים לקחת את מקומו. בתחילה התמנה למפקד הצבא המהפכני הלאומי הסיני, ובשנת 1926 הנהיג את "המשלחת הצפונית" - מסע צבאי שנועד להביס אילי מלחמה ששלטו בצפון סין, ולאחד את המדינה תחת הנהגה אחת.
בינואר 1927, בעצה אחת עם הקומוניסטים הסינים והסוכן הסובייטי מיכאיל בורודין, העבירו מנהיגי הקואומינטנג את הממשלה מגואנגצ'ו לווהואן במרכז סין. כיבוש שאנגחאי וננג'ינג במרץ הכחיד כמעט לחלוטין את שליטת התומכים בקיסר בסין, וכאשר כיבושים אלו הסתיימו החליט צ'יאנג לנתק את קשריו עם אנשי השמאל, מאחר וכעת הוא לא היה זקוק להם יותר למלחמתו. ב12 באפריל החל צ'יאנג במתקפה על אלפי אנשים החשודים כקומוניסטים באזורים בהם שלט. לאחר מכן הקים את ממשלת הקואומינטנג העצמאית שלו בננג'ינג, בתמיכת גורמים שמרנים. הקומוניסטים גורשו מן הקואומינטנג, והיועצים הסובייטים הוגלו. בייג'ינג נכבשה ביוני 1928.
ב1 בדצמבר 1927 נישא צ'יאנג ביפן לסונג מיי לינג (אחותה הצעירה של סונג צ'ינג לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, לה הציע נישואין אך נדחה). על מנת לרצות את הוריה של סונג צ'יאנג התגרש מאשתו הראשונה, גירש את פילגשיו, והמיר את דתו לנצרות בשנת 1929.
[עריכה] במאבק על הנהגת סין
לצ'יאנג קאי שק שלט בסין באופן רשמי, אך מפלגתו הייתה "חלשה מכדי להנהיג וחזקה מכדי שתודח מן ההנהגה". בשנת 1928 הוכרז צ'יאנג כגנרליסימו (מפקד על) של כל כוחות הצבא בסין ויושב ראש הממשלה הלאומית. בעמדה זו החזיק עד שנת 1932 ולאחר מכן בין 1943 ל 1948.
העשור שבין 1928 ל 1937 היה עשור של איחוד והישגים לממשלת צ'יאנג. כמה מן המאפיינים הקשים של המעורבות הזרה והפריבלגיות שניתנו לזרים בסין מותנו באמצעות הדיפלומטיה. הממשלה פעלה במרץ על מנת להביא למודרניזציה במערכת חוקי העונשין, לייצב את המחירים, להחזיר את החוב הלאומי, לערוך רפורמה במערכת הבנקאות והמטבע, לבנות פסי רכבת וכבישים מהירים, לשפר את שירותי הבריאות, לחוקק חוקים כנגד המסחר בסמים, ולהמריץ את הייצור החקלאי והתעשייתי. מאמצים גדולים נעשו גם בתחום החינוך. תנועת "חיים חדשים" הוקמה על מנת להדגיש ערכים מוסריים קונפוציאנים, והשפה המנדרינית קודמה לדרגת שפה רשמית בסין, ונעשו נסיונות לסטנדרדיזציה של השפה בסין כולה. הצלחות אלו גרמו לסינים לגאווה לאומית ולתחושת אחדות, אך נתקלו אף בהתנגדות. צ'יאנג נלחם עם רוב אילי המלחמה שהיו תומכיו בשנים קודמות, כאשר מרידה מסוג זה בשנת 1930 כמעט הביאה לפשיטת רגל של הממשלה, ול 250,000 קורבנות בנפש.
בינתיים התקבצו הקומוניסטים מחדש בג'יאנגשי והקימו את הרפובליקה הסובייטית הסינית. צ'יאנג יצא בשנת 1934 למסע למיגור הקומוניסטים, כשהוא נעזר ביועצים צבאיים גרמנים שכן הממשל הנאצי ראה באהדה את נסיונותיו להביס את הקומוניזם. מסע צבאי זה הסתיים במצעד הארוך, שיצר את המיתוס סביב דמותו של מאו, ובו נמלטו הקומוניסטים מצבאו של צ'יאנג למחוז יונאן.
[עריכה] מנהיג סין במלחמה
עם פלישתה של יפן למנצ'וריה בשנת 1931 צ'יאנג אימץ את הסיסמה "בתחילה שלום מבפנים, ולאחר מכן התנגדות חיצונית" אשר כוונתה הייתה שעל הממשלה להביס תחילה את הקומוניסטים בטרם תנסה להתמודד ישירות עם יפן. מדיניות זו לא הייתה פופולרית, ובשנת 1936 אחד ממנהיגי צבא סין, ז'אנג שואליאנג, יזם את תקרית שיאן. צ'יאנג נחטף והוכרח לאחד כוחות עם הקומוניסטים כנגד יפן. צ'יאנג לאחר מכן הכחיש שערך הסכם כלשהו עם הקומוניסטים והמשיך להלחם בהם.
המלחמה הסינית - יפנית פרצה בשנת 1937. באוגוסט של אותה השנה שלח צ'יאנג חצי מליון מחייליו להגנת שאנגחאי. כישלון יזמה זו עלה ברבע מליון אבידות לסין, וצ'יאנג איבד את בסיס הכח שלו בצבא סין. הוא העביר את ממשלתו לתוככי סין לעיר צ'ונקינג. ללא משאבים כלכליים ותעשייתיים לא יכל צ'יאנג להתקיף את הצבא היפני, והחיק במגננה למשך שאר המלחמה, כשהוא שומר על כל השטח שיכל לשלוט בו.
לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמה כנגד יפן ב1941 הפכה סין לאחת מבעלות הברית. במהלך המלחמה צ'יאנג וסונג מיי לינג (אשר קיבלה את חינוכה בארצות הברית) קיבלו את תמיכתם של האמריקנים, אשר ראו בהם את התקווה לסין דמוקרטית ואף נוצרית. מדיניותו של צ'יאנג הייתה רחוקה מלהיות נוצרית או דמוקרטית, אך בשל צנזורה חמורה שהטיל, נותרה תדמיתו בארצות הברית בעינה.
מדיניותו ההגנתית של צ'יאנג הייתה בניגוד למדיניות של מאו ושל ארצות הברית. ארצות הברית ראתה בצ'יאנג בעל ברית חשוב שבכוחו לקצר את המלחמה אם יתקוף את כוחותיה של יפן השוהים בסין. צ'יאנג בניגוד להם שמר את כוחותיו לעימות עם הקומוניסטים שעתיד היה לבוא לאחר המלחמה. עובדה זו לא הובנה בארצות הברית. הנציג האמריקני, הגנרל ג'וזף סטילוול הבין מדיניות זו, אך לא הצליח לשכנע את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט לקצץ באספקה לצבא סין אשר לא שימשה כלל את מטרתה. צ'יאנג הוכר כאחד מ"ארבעת הגדולים" מנהיגי בעלות הברית, ביחד עם רוזוולט, סטלין וצ'רצי'ל, ואף השתתף בועידת קהיר בנובמבר 1943 כשאשתו מסייעת לו בתרגום ועצה.
ארצות הברית המשיכה לסייע לצבאו של צ'יאנג כנגד צבא השחרור של העם שהנהיג מאו במלחמת האזרחים הסינית. על אף הכבוד שרחשו לו גורמי חוץ, היה צבאו רקוב ומושחת. המלחמה החלישה מאוד את המשאבים העומדים לרשותו, והפופולריות שלו דעכה, בעוד שמאו צובר עוצמה במלחמת גרילה באזורים הכפריים.
בשנת 1947 נבחר צ'יאנג על פי החוקה החדשה של הרפובליקה הסינית לנשיא סין. הוא התפטר מתפקידו ב21 בינואר 1949 כאשר כוחות הקואומינטנג סבלו אבידות כבדות בקרב כנגד הקומוניסטים. ב10 בדצמבר 1949 נכבשה על ידי הקומוניסטים שנגדו, העיר האחרונה בה החזיקו כוחות הקואומינטנג בסין היבשתית. צ'יאנג ובנו, שניהלו את הגנת העיר, פונו במטוס לאי טאיוון באותו היום. לעולם לא ישובו לסין היבשתית.
[עריכה] נשיאות בטאיוון
צ'יאנג העביר את ממשלתו לטאיפיי (עליה הכריז כ"בירה זמנית" עד לכיבוש מחדש של ננג'ינג) , בירת האי טאיוון היכן ששב לשמש בתפקיד הנשיא ב1 במרץ 1950. נבחר כנשיא הרפובליקה הסינית עוד ארבע פעמים ובסך הכול שימש בתפקיד עד יום מותו בשנת 1975. הוא המשיך לטעון לריבונות בשטחה של סין. לאור המלחמה הקרה רוב מעצמות המערב הכירו בדרישותיו, והרפובליקה הסינית הייתה נציגת סין לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים.
למרות החוקה הדמוקרטית נשיאותו של צ'יאנג הייתה אוטוריטרית ושלטה מכוח צווי חרום שהגדילו מאוד את סמכויות הנשיא על מנת "לשוב ולהשתלט על סין היבשתית". עזרה יפנית נדיבה ותשתית שהותיר אחריו הכיבוש היפני של האי סייעו לאי לפרוח מבחינה כלכלית.
[עריכה] מותו ומורשתו
בשנת 1975 מת צ'יאנג בטאיפיי כשהוא בן 88 ממחלת לב וריאות ממנה סבל בחודשים האחרונים לחייו. הוכרז על חודש של אבל, במהלכו נתבקשו האזרחים לשאת סרטים שחורים על זרועם. צ'יאנג ובנו (שנפטר בשנת 1988) נקברו באי טאיוואן, אך כיום הוסכם בין ממשלת הרפובליקה הסינית ובין ממשלת הרפובליקה העממית של סין כי הוא ייטמן במחוז הולדתו בסין באביב 2005.
ממשיכו של צ'יאנג היה בנו צ'יאנג צ'ינג קואו.
למרות שהיה אחת הדמויות המשפיעות בהיסטוריה הסינית צ'יאנג קאי שק נכשל במאמציו לקבל מן העם הסיני את האהבה שרחשו לסון יאט-סן או את הכבוד שרחשו למאו. כאויבו של מאו נערך מסע תעמולה נגדו בסין העממית, ונטען כי שימש אינטרסים זרים בניגוד לטובתה של סין. גם בטאיוון הוא נותר כדמות לא פופולרית בשל שנות שלטונו הנוקשות באי. מאז הדמוקרטיזציה של הממשל בטאיוון בשנות התשעים הוסרה דמותו של צ'יאנג מן הבניינים הממשלתיים והכיכרות. עם זאת אין עוררין על הנהגתו את סין בשעותיה הקשות במלחמה כנגד היפנים, ועל היותו גורם מאחד שחיסל את תופעת אילי המלחמה העצמאיים.
