צלב הכבוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צלב הכבוד הידוע גם כצלב הינדנבורג היה עיטור גרמני שהוענק לוותיקי מלחמת העולם הראשונה כהכרה תודה לשירותם בזמן המלחמה, העיטור נוסד ב-13 ביולי, 1934 על ידי נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג, לעיטור היו שלושה דרדגות:
- צלב הכבוד ללוחמי החזית (Ehrenkreuz für Frontkämpfer) הוענק לחיילים ששירתו שירות קרבי במלחמת העולם הראשונה.
- צלב הכבוד למשרתים במלחמה (Ehrenkreuz für Kriegsteilnehmer) הוענק לחיילים ששירתו בצבא בתפקידים לא קרביים.
- צלב הכבוד לקרובי משפחה (Ehrenkreuz für Hinterbliebene) הוענק לשארי הבשר (הורים, יתומים, אלמנות) של חיילים שנפלו בזמן מילוי תפקידם במלחמת העולם הראשונה.
בשנים הבאות שגרמניה התפשטה טריטוריאלית וותיקי מלחמת העולם הראשונה שחיו בשטחים החדשים שצורפו לגרמניה הנאצית היו זכאים לקבלת העיטור.
בסה"כ 6,250,000 צלבים ללוחמים עונקו, 1,200,000 צלבים הוענקו למשרתים במלחמה ו-720,000 צלבים הוענקו לקרובי משפחה.
[עריכה] עיצוב
העיצור עוצב על ידי יוג'ין גודט, הוא דומה בצורתו לצלב הברזל (למרות שהוא קטן ממנו בממדיו).
על חזית העיטור במרכז כתוב תאריך מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) התאריך מוקף בזר של עלי אלון בגרסת לוחמי החזית העיצור כולל שני חרבות מוצלבות בשתי הגרסאות האחרות החרבות נעדרות מהעיטור, החלק האחורי של העיטור חלק.
העיטור תלוי על סרט עם שני פסים שחורים דקים בצדדי, פס אדום במרכזו, שתי פסים שחורים לדיו ושתי פסים לבנים לידם, בגרסה לקרובי משפחה הרכז הצבעים על הסרט הוא הפוך.
