צבי הרמן שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופ' צבי הרמן שפירא 1840 - 1898 (ת"ר-ל"ג בעומר תרנ"ח), מראשוני חובבי ציון והתנועה הציונית.

שפירא היה יוזם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) והוגה הרעיון של האוניברסיטה העברית בירושלים.

תוכן עניינים 1 בראשית דרכו 2 השגים במדע ובחכמה 3 תחילת פעולתו הציונית 4 הקונגרס הציוני הראשון 5 ההצעה ההיסטורית 6 ימיו האחרונים

[עריכה] בראשית דרכו

צבי שפירא נולד בעיירה קטנה בליטא. אביו היה למדן ידוע-שם ואיש מידות תרומיות, וכל שאיפתו הייתה שבנו יהיה רב בישראל.
עוד בילדותו גילה שפירא כשרונות בלתי רגילים: בן שלוש קרא כבר "אותיות קטנות" בספר, בן ארבע למד גמרא עם פירושים, בן שמונה שלט כבר בלשון העברית במידה כזאת, עד שחיבר ספר דקדוק משלו.
עד מהרה התפרסם בכל נתיבות התלמוד ועודו צעיר לימים קיבל סמיכה לרבנות. בשנת ה-24 לחייו, ישב כבר על כס הרבנות באחת העיירות הקטנות שבארץ מוצאו ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה.

[עריכה] השגים במדע ובחכמה

בן 26 החליט שפירא להתחיל בלימודי-חול ולבסס את ידיעותיו במתמטיקה. עזב את עיירתו ואת רבנותו והלך לנוע על מרכזי הרוח והמדע בעולם. תחילה הגיע לוילנה ובידו מכתב המלצה מאת הסופר אברהם מאפו. כאן התחיל הרב הצעיר והוא אז בן 27 - בפעם הראשונה בחייו ללמוד את שפת המדינה ולהתעמק במדעים, וכאשר נוכח לדעת כי בוילנה לא ימצא את מבוקשו, החליט לגלות למקום אחר.

אחרי טלטולים רבים ונסיונות קשים הגיע לברלין ובידו אין מאומה לכלכל את נפשו. הוא התגורר בעיר הגדולה בבדידות גמורה ובחוסר כל. לפעמים היה מתהלך בחוצות רעב לפרוסת-לחם אף מקום לינה לא היה לו, והיה לן על אחד הספסלים בגן-העיר. המכשולים הרבים לא ריפו את ידיו ולא שברו את רוחו אך גופו נשבר. בריאותו התרופפה ושפירא נאלץ להפסיק לזמן מה את לימודיו ולחזור לעיירתו. אבל בשנת 1870 חזר לברלין ומכאן עבר לאוניברסיטת היידלברג. הפרופסור הנודע למתמטיקה מוריץ קנטור, הסכים לתת לו שיעורים פרטים וללמדו מתמטיקה בסיסית. עברו אך ימים מועטים ושפירא נתקבל כחבר בחברה המתמטית בהיידלברג, כעבור זמן קצר הרצה בה את הרצאתו הראשונה ובשנת 1880 הופיע ספרו הראשון במתמטיקה. הוא הוכתר בתואר כבוד ונתמנה למרצה באוניברסיטה. עברו עוד שש שנים ושפירא מונה כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג.

[עריכה] תחילת פעולתו הציונית

בהיותו בן 30 התוודע לרעיון ההתיישבות בארץ ישראל וחלם על הקמת מרכז עליון למדעים בירושלים. הוא התחיל לפרסם מאמרים על בעיות תנועת התחיה הלאומית וקשר קשרים עם הסטודנטים היהודים בהיידלברג, שהיו רובם יוצאי רוסיה ורעיון שיבת ציון היה קרוב ללב כולם. בהיותו בן ארבעים, יסד שפירא בהיידלברג אגודה לאומית בשם "ציון" שמטרותיה היו להפיץ בקרב היהודים את השפה ואת הספרות היהודית, לארגן את היהודים לפעולה ציבורית למען שחרור מעמדו של העם היהודי, להגשים את הרעיון של התיישבות יהודית בארץ ישראל ולהקים מרכז רוחני של המתיישבים היהודים בארץ.

[עריכה] הקונגרס הציוני הראשון

אגודתו של שפירא לא האריכה ימים ולו הייתה זו אכזבה רבה. אולם עד מהרה מצא עידוד כאשר הגיעו אליו בנימין זאב הרצל וספרו "מדינת היהודים". תחילה היסס מחשש כי סופו של החזון יהא כסוף האגודה בהיידלברג, ואולם בשנת 1897, בצאת קריאתו של הרצל אל בית ישראל להתכנס לקונגרס הציוני הראשון בבאזל הוא לא היסס עוד.

[עריכה] ההצעה ההיסטורית

בישיבה האחרונה של הקונגרס עלה שפירא על במת בחירי עם ישראל והציע את הצעתו על יסוד הקרן הקיימת לישראל. ההצעה כללה 12 סעיפים, בהם הגדיר שפירא את אופייה ומטרתה של הקרן, ועיקר הסעיפים הם:

1. לאסוף מכל יהודי בעולם כסף ליסוד קרן יהודית כללית.
2. שני שליש יהוו קרן לקרקעות והשליש האחרון יוצא על שמירת הקרקעות הנרכשות.
3. את האדמה הנרכשת אין להוציא בשום זמן מרשות הקרן ואסור למכור ליהודי יחיד.

הצעתו נתקבלה על ידי כל צירי הקונגרס בהתלהבות רבה ונמסרה לוועדה מיוחדת לשם עיבוד ועיון. קשייה של התנועה החדשה גרמו לכך שהיא נדחתה ל-4 שנים, ורק בשנת 1902 ושפירא היה בחייו - קיים הרצל ביוזמתו והשפעתו הגדולה את חזונו של הרב שפירא. באותה ישיבה ראשונה של קונגרס הציוני הגיש שפירא גם את ההצעה על הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

[עריכה] ימיו האחרונים

חדור האמונה והתפעלות חזר שפירא לביתו מן הקונגרס, והקדיש עצמו בלב ובנפש לעבודה הציונית. אך תקופת האושר לא נמשכה זמן רב. נדודיו וטלטוליו עירערו את בריאותו. לאחר שנה לקיום הקוגרס הציוני הראשון, נפטר הרב והפרופסור שפירא. הוא הוזמן להשתתף בכינוס ציוני חשוב בעיר קלן וחלה בדלקת ריאות, ובל"ג בעומר תרנ"ח נפטר. הוא נקבר בבית הקברות העתיק של העיר קלן ומאוחר יותר הועלו עצמותיו לירושלים.