פרנץ ברנטנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ ברנטנו (16 בינואר 1838- 17 במרץ 1917), פסיכולוג ופילוסוף אוסטרי.
ברנטנו פעל בוינה ועסק, בין היתר, בחקר ההכרה. נולד בגרמניה למשפחה של אינטלקטואלים, גרמנים- איטלקים, למד מתמטיקה, שירה, פילוסופיה ולימודי דת באוניברסיטאות: ברלין, מינכן ווירצבורג. הוא הפך לכומר, אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי 1873. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי פסיכולוגיה, ועבר לשמש כמרצה בוינה בשנת 1894.
לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו באימפריה האוסטרו- הונגרית וכששב לוינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת 1896 עבר לפירנצה, איטליה ונישא שם שוב.
במלחמת העולם הראשונה עבר לשווייץ (ציריך) הניטרלית ושם נפטר במרץ, 1917.
ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם זיגמונד פרויד, ממציא הפסיכואנליזה.
בניגוד לוילהלם וונדט, בן תקופתו, ממציא הסטרוקטורליזם (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי הפנומנולוגיה בפסיכולוגיה.
החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, ע"פ ברנטנו, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק עוד במודעות\ תפישת הזמן של האדם וכן במושג ה"התכוונות".
רותם ירושלמי 18:12, 17 בדצמבר 2006 (IST)
