פריה ורביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ביהדות, מצוַת פריה ורביה היא החובה להוליד צאצאים. כל גבר מישראל מחוייב במצווה זו, אך לא הנשים. בלשונו של קיצור שולחן ערוך: "חייב כל אדם לשאת אישה כדי לפרות ולרבות".

תוכן עניינים

1 מקור המצווה
2 דיני המצווה
3 טעמי המצווה
4 לקריאה נוספת

[עריכה] מקור המצווה

מקורה של המצווה הוא בספר בראשית (פרק א כח): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:"

[עריכה] דיני המצווה

במשנה (מסכת יבמות פרק ו' משנה ו') יש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד בכדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. גם לפי בית הלל וגם לפי בית שמאי הכוונה לילדים שיוכלו לקיים גם כן מצווה זו - ילדים פוריים.

להלכה הרמב"ם ובעקבותיו הטור, השולחן ערוך והקיצור שולחן ערוך פוסקים כמו בית הלל שמספיק להוליד זכר ונקבה בכדי לקיים מצווה זו. (יד החזקה - הלכות אישות פרק ט"ו ד') כמו כן, הרמב"ם פוסק שיש לאדם לקיים יחסי מין כפי המחוייב עליו (מצוות עונה), עד שיקיים מצווה זו. שאם הוליד ילדים שאינם ראויים להולדה לא קיים את המצווה. כפועל יוצא של תפיסתו הוא סובר שזוג שחי עשר שנים ללא ילדים חייב להתגרש אף בכפייה, כדי שיוכלו להביא ילדים מבני זוג אחרים, דבר שבפועל לא מקויים פעמים רבות.

הטור, בכדי להדגיש את חשיבות המצווה, מביא אותה כמצווה הראשונה בחלק אבן העזר שלו. חז"ל הדגישו את חשיבות מצווה זו באומרם: "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוהים עשה את האדם, וכתיב: ואתם פרו ורבו...".

על פי הפוסקים מצווה זו, בשונה ממצוות אחרות, חלה רק מגיל 18. יש מקרים מיוחדים שבהם מותר להתאחר במצווה זו כמו למשל לצורך לימוד תורה. בתוספתא (מסכת יבמות פרק ח') מובא התקדים של בן עזאי, תנא בן תקופתו של רבי עקיבא, שסירב לקיים מצווה זו, בטענה שנפשו חשקה בלימוד תורה והעולם יכול להתקיים בידי אחרים, ועל כך גער בו רבי אלעזר בן עזריה, שהוא נאה דורש ואינו נאה מקיים. להלכה, אפשרות זו הינה לגיטימית.

[עריכה] טעמי המצווה

על פי ספר החינוך, מטעמי המצווה הוא כדי שיהיה העולם מיושב, שהקב"ה חפץ ביישובו. בעל ספר החינוך מוסיף שהיא "מצווה גדולה" שבסיבתה מתקיימות כל המצוות בעולם - שכן אם לא יהיו אנשים לא יהיה עולם, ו"לא ניתנה תורה למלאכי השרת".