פרדריק וילם דה קלרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרדריק וילם דה קלרק – Frederik Willem de Klerk (נולד ב-18 במרץ 1936) היה נשיא דרום אפריקה בין השנים 1989-1994, והיה האדם הלבן האחרון לכהן בתפקיד זה. דה קלרק ידוע בעיקר כרפורמיסט שהיה אחראי לביטול משטר האפרטהייד הגזעני ולהפיכת דרום אפריקה למדינה דמוקרטית מלאה, בה בני כל הגזעים, כולל הרוב השחור, נהנים מזכות הבחירה וזכויות אחרות. דה קלרק הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 1993. במדינתו הוא נקרא בקיצור FW.

[עריכה] קריירה מוקדמת

דה קלרק נולד ביוהנסבורג כבן למשפחת פוליטיקאים אפריקאנרית: אביו היה סנטור, ודודו יוהנס סטריידום היה ראש ממשלת דרום אפריקה בין השנים 1954-1958. ב-1958 סיים בהצטיינות לימודי משפטים. ב-1969 נבחר לראשונה כחבר פרלמנט מטעם "המפלגה הלאומית" – מפלגת השלטון השמרנית-לאומנית של ימי האפרטהייד. בשנת 1978 מונה לשר בממשלה, וב-1982 הועמד בראש המפלגה הלאומית בפרובינציית טרנסוואל.

לאחר קריירה פוליטית ארוכה בה רכש לעצמו מוניטין שמרני, הציב עצמו ב-1989 בראש קבוצת ה'נאורים' במפלגה, ובמסגרת זו הפך לראש המפלגה הלאומית. בספטמבר אותה שנה, כאשר אולץ הנשיא פיטר וילם בותה לפרוש בעקבות שבץ מוחי שלקה בו, קיבל את מקומו כנשיא המדינה.

[עריכה] דה קלרק כנשיא – ביטול האפרטהייד

מייד עם כניסתו לתפקיד התגלה דה קלרק כרפורמיסט נאור, שהבין כי משטר האפרטהייד הגיע אל סוף הדרך ושאין מנוס משיתוף הרוב השחור בשלטון. הרפורמות החלו להתגלגל במהירות, ובנאומו ההיסטורי בפרלמנט ב-2 באפריל 1990 הודיע דה קלרק כי הוא מכיר בכך שמדיניות האפרטהייד נכשלה. באותו מעמד התיר מחדש את פעילותם של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), והמפלגה הקומוניסטית, שהיו עד אז מחוץ לחוק. במקביל, הודיע על שחרורם של אסירים פוליטיים רבים, ביטל את עונש המוות, והגביל את אורך תקופת מעצרים מנהליים למקסימום 6 חודשים. שבוע מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1990, הסעיר את דרום אפריקה והעולם כולו כשהכריז שלמחרת היום ישתחרר נלסון מנדלה מכילאו. במאי אותה שנה החלה ממשלתו במשא ומתן עם ה-ANC, שכתוצאתו הסכים ANC לנטוש את המאבק המזויין, וביוני 1990 בוטל מצב החירום ששרר במדינה.

ב-1991 ביטל דה קלרק את חוקי האפלייה שעוד נותרו בתוקף – החוקים שנגעו לבעלות על קרקעות, לאזורי מגורים, ולסיווג מרשם האוכלוסין על פי גזע. במרץ 1992 נתנו אזרחיה הלבנים של דרום אפריקה במשאל עם, ברוב סוחף, מנדט לדה קלרק לנהל מו"מ עם ה-ANC ותנועות אחרות על חוקה חדשה למדינה, שתשתף את הרוב השחור בשלטון. ב-1993 קיבל דה קלרק, יחד עם נלסון מנדלה, את פרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברת השלטון בדרכי שלום.

הרפורמות של דה קלרק הקנו לו יריבים מבית, גם מתוך מפלגתו. קבוצה של שמרנים חסידי האפרטהייד עזבו את המפלגה הלאומית והצטרפו למפלגה השמרנית, שהתנגדה לרפורמות. התנגדות מחתרתית יותר הייתה גם מצד "תנועת ההתנגדות האפריקאנרית" הימנית-קיצונית. במקביל, נמשכו עימותים אלימים ועקובים מדם בין ה-ANC ליריבתה באופוזיציה - מפלגת החופש אינקאתה של בני הזולו.

[עריכה] לאחר הנשיאות

באפריל 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהן השתתפו בני כל הגזעים במדינה. דה קלרק התמודד באופן סמלי ולא-תחרותי על הנשיאות מול מנדלה, שכצפוי זכה ברוב מוחץ. בממשלת האחדות הלאומית שקמה שימש דה קלרק כסגן-נשיא לצד מנדלה, עד שהכריז על פרישתו בשנת 1997.

לאחר פרישתו, התגרש דה קלרק מאישתו מזה 38 שנה ונישא מחדש. בדצמבר 2001 הזדעזעה דרום אפריקה מהרצחה הברוטאלי של גרושתו מריקה בדירתה במהלך שוד אלים.

דה קלרק קבע את מקומו בהיסטוריה כמנהיג אמיץ, שבניגוד לקודמיו ידע לקרוא את המפה ולקבל החלטות הרות גורל בתנאים קשים. בכך, ככל הנראה, הציל את מדינתו מעתיד עקוב מדם והביא תקווה חדשה ל-40 מיליון אזרחיה.