פרדיננד פורשה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדיננד פורשה (3 בספטמבר 1875 - 30 בינואר 1951), מהנדס רכב גרמני. פיתח, בין היתר, את ה"חיפושית" המקורית ואת אב הטיפוס של הטנק טייגר I. בנו של פרדיננד פורשה הוא פרי פורשה ששמו נקשר למכוניות הספורט "פורשה" אשר בוססו על תכנון הפולקסוואגן.
פורשה נולד בווראטיסלביצ'ה, אוסטרו-הונגריה (כיום ברפובליקה הצ'כית). הוא הראה כשרון מכני כבר מגיל צעיר, ובגיל 23 הצטרף למפעל הכרכרות "Jakob Lohner & Co.", אשר החל בייצור מכוניות בשנת 1896. הרכב הראשון מתוצרתם שנקרא "מערכת לונר-פורשה" היה כרכרה בעלת מנוע בעירה פנימית שהניע מנועים חשמליים שהוצמדו לגלגלים. רכב זה הוצג ב-1900 בתערוכה העולמית בפריז. בזכות מהירותו הגבוהה, 56 קמ"ש, זכה רכב זה במספר גביעים בתחרויות מהירות באוסטריה.
בשנת 1906 שכרה חברת אוסטרו-דיימלר את פורשה כמהנדס הראשי שלה. הדגם המוכר ביותר שהוא תכנן עבורה נודע בכינויו "הנסיך הנרי", של שם המרוץ בו קטף הדגם את כל שלושת המקומות הראשונים, והצטיין בעיצובו האווירודינמי ובמנועו בעל 85 כוחות הסוס - הספק גבוה ביותר לאותם זמנים.
חברת אוסטרו-דיימלר עסקה בעיקר בפיתוח כלי רכב צבאיים: משאיות, תותחים מתנייעים ומנועי מטוסים. פורשה התמנה בה לתפקיד דירקטור מנהל בשנת 1916 וקיבל דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת וינה ב-1917. פורשה המשיך לתכנן עבורה גם מכוניות מרוץ שזכו במרוצים רבים, אך בשנת 1923 פרש מאוסטרו-דיימלר עקב חילוקי דעות באשר לאופיין של המכוניות העתידיות שלה.
פורשה היה מחוסר עבודה מספר חודשים, אך עד מהרה התמנה למנהל טכני בחברת דיימלר בשטוטגארט, שם גם קיבל דוקטורט של כבוד נוסף, ובה המשיך לפתח את מכוניות המרוץ המוצלחות ביותר של שנות ה-20. בשנת 1929 עזב פורשה את דיימלר לטובת שטייר, אך זו הוכרעה בשפל הכלכלי הגדול ופורשה היה מחוסר עבודה שוב.
בינואר 1931 ייסד פורשה חברה משלו בשטוטגארט, עם מהנדסים עמם עבד בעבר ועם בנו, פרי פורשה. פורשה החליט לתכנן מכונית חדשה בעצמו, ואת הכסף למימון התכנון השיג בהלוואה כנגד ביטוח החיים שלו. חברות שונות הצטרפו בתחילה למימון הפרויקט, אך נטשו משהסתברו העלויות הגבוהות של העבודה. פורשה הצליח להשיג חוזה רק לבניית שלושה אבות טיפוס, אשר הושלמו בחורף 1936. דיימלר-בנץ בנתה עוד 30 יחידות, במפעל שהוקם לשם כך בעיר חדשה "אוטושטאדט" שמה. העיר, שנקראת כיום וולפסבורג, משמשת עד היום כעיר המטה של קונצרן פולקסווגן.
פרדיננד פורשה העביר את תכנון מכוניות המרוץ לבנו, בעודו מתמקד בבניית והגדלת המפעלים בוולפסבורג (בין היתר באמצעות עובדי כפייה), ובפרויקטים נוספים שקיבל מהרייך השלישי, כגון תכנון טנקים, מנועים ואת הפרויקט המפורסם מכולם - המכונית העממית "פולקסוואגן" ("חיפושית").
עם תום מלחמת העולם השנייה התבקש פרדיננד פורשה להמשיך בייצור הפולקסוואגן על ידי שלטונות צרפת, ולהעביר לשם את מפעליו כפיצוי על נזקי המלחמה. חילוקי דעות בממשלת צרפת והתנגדות עזה של יצרני הרכב המקומיים טירפדו תוכנית זו עוד בטרם יושמה. פורשה, פיך (חתנו של פורשה) ובנו של פורשה, פרי, נאסרו כפושעי מלחמה ב-15 בדצמבר 1945. פרי שוחרר, אך פיך ופורשה נכלאו ללא משפט בדיז'ון לעשרים חודשים.
בעוד פרדיננד בכלא הצרפתי, ניסה בנו להפיח חיים בחברה והחל לתכנן דגם חדש, פורשה 356, הראשונה לשאת את השם "פורשה". החברה עדיין שכנה אז בגמונד, אוסטריה, לשם הועבר המפעל בעקבות הפצצות בנות הברית על שטוטגארט. בניית הפורשה 356 החלה במנסרה ישנה בגמונד, שם יוצרו 49 יחידות, כולן בעבודת יד.
פורשה נשכר על ידי פולקסוואגן לייעוץ, וקיבל תמלוגים על כל פולקסוואגן שנבנתה, דבר שאפשר לו לחזור לשטוטגארט ב-1949, שם המשיך את ייצור הפורשה 356 עם גוף פלדה במקום אלומיניום, כפי שנבנה בגמונד. הוזלת העלויות הביאה למכירות מרשימות של 78,000 יחידות במהלך 17 שנות יצורה.
בנובמבר 1950 ביקר פורשה בפעם הראשונה לאחר המלחמה במפעלי פולקסוואגן בוולפסבורג, שם כבר יוצרה ה"חיפושית" בייצור המוני, כמה שבועות לאחר מכן פורשה לקה בשבץ ממנו לא החלים עד למותו ב-30 בינואר 1951.
