פליקס מנדלסון-ברתולדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב לודוויג פליקס מנדלסון-בארתולדי (3 בפברואר 1809 - 4 בנובמבר 1847), מלחין גרמני ממוצא יהודי.
פליקס מנדלסון נולד בהמבורג, למשפחה יהודית מתבוללת. סבו היה הפילוסוף היהודי הנודע משה מנדלסון. אביו אברהם היה בנקאי ואמו לאה לבית סולומון הייתה מוזיקאית חובבת ברמה גבוהה, והיא זו שלימדה אותו לראשונה את שיעורי המוזיקה. בניגוד למוזיקאים רבים בני תקופתו, גדל מנדלסון במשפחה אמידה למדי. הוריו האמינו שכדי להשתלב בחברה הגרמנית יהא עליהם להמיר את דתם, ולפיכך בהיותו בן שש הוטבל פליקס ביחד עם שלושת אחיו והיה לנוצרי פרוטסטנטי. כעבור כמה שנים הוטבלו גם הוריו לנצרות. האב החליט לשנות גם את שם המשפחה ובחר להשתמש בשם ברתולדי, כפי שבחר לעצמו אחיה של אשתו, כמה שנים קודם לכן כשהוטבל לנצרות. למרות הלחץ שהפעיל עליו אביו ולמרות שהיה נוצרי אדוק, סירב פליקס עד סוף ימיו לוותר גם על השם מנדלסון.
כבר בילדותו ניכרה בו גאונות מוזיקלית. בגיל 9 ניגן מנדלסון לראשונה בקונצרט פומבי ובגיל 11 התחיל לחבר מוזיקה. גם אחיו ואחיותיו גילו כשרון מוזיקאלי. פאני אחותו נהגה אף היא להלחין מוזיקה ושניהם הרבו לנגן את יצירותיהם על פסנתר, כאשר רבקה אחותו הייתה מזמרת ופאול אחיו ניגן בצ'לו. בהיותו בן 15 חיבר מנדלסון את הסימפוניה הראשונה שלו, ובגיל 17 חיבר את אחת היצירות הנודעות ביותר שלו: "הפתיחה לחלום ליל קיץ" על פי מחזהו של וויליאם שייקספיר. ו-17 שנה אחרי כן חיבר את הפרקים הנוספים ל"חלום ליל קיץ", לרבות "מארש החתונה" המפורסם.
מגיל 20 החל מנדלסון מסייר בארצות אירופה ובמהרה כבש את המרכזים המוזיקאליים ביבשת וקנה לו שם של מנצח מזהיר. ביקורו באיטליה ובסקוטלנד העניק לו השראה לחיבור כמה מהיצירות הידועות שלו: את הפתיחה "מערת פינגאל" כתב בגרסתה הראשונה כבר בשנת 1830 ואז החל לחבר את הסימפוניה השלישית "הסקוטית" אך סיימה רק תריסר שנים מאוחר יותר. את הסימפוניה הרביעית "האיטלקית" חיבר עד 1833. בנוסעו לאנגליה התוודע למוזיקה של גאורג פרידריך הנדל וברוח זו כתב את היצירה "אליהו" שהיא מהחשובות ביצירות על רקע מקראי.
בשנת 1833 מונה מנדלסון למנהל התזמורת של דיסלדורף. מ-1835 היה במשך מספר שנים מנצחה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים. הוא היה מנצח מהולל והרבה להשמיע לקהל המוקסם יצירות מעולות, ובהן השמעות ראשונות של יצירות מופת, בהן הסימפוניה השישית מאת פרנץ שוברט, שרק כעבור עשר שנים לאחר חיבורה, בוצעה נגינת הבכורה שלה על ידי תזמורתו של מנדלסון. כמו כן החזיר לתודעת העולם את יוהן סבסטיאן באך שבלעדיו היה נשכח כליל, ובעיקר נודע בביצוע ה"מתאוס פסיון" מאת המלחין הדגול. בשנת 1843 ייסד מנדלסון את הקונסרבטוריון למוזיקה בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו. שם נפטר כעבור ארבע שנים בהיותו בגיל 38.
מנדלסון היה מלחין פורה וקל כתיבה. סגנונו מצטיין בקלילות נעימה והמוזיקה שלו קולחת ומענגת את מאזיניה. מקום חשוב ביצירותיו לפסנתר תופסים "הוואריאציות הרציניות" ו"השירים ללא מלים" – אלה הן פיסות זעירות ופיוטיות המנוגנות תכופות על ידי פסנתרנים מתחילים. מנדלסון נמנה על חוג מקורביהם של מספר מלחינים והיה ידידו הקרוב של רוברט שומאן, יחדיו עיצבו את הסגנון הרומאנטי המוקדם בגרמניה. כתבי ידו נשמרים בספריה הממלכתית של ברלין.
הנאצים לא אהבו את מנדלסון בשל מוצאו היהודי, ולכן הכריזו עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע".
בין יצירותיו:
- חמש סימפוניות
- 12 סימפוניות לכלי קשת (יצירות נעורים שפורסמו לאחר מותו)
- שני קונצ'רטי לכינור (האחד מוכר ביותר ואילו השני ברה מינור, הפחות מוכר, כתוב לכינור ולתזמורת מיתרים) ושני קונצ'רטי לפסנתר.
- "חלום ליל קיץ" (פתיחה ומוזיקה בימתית כולל הפרק "מארש החתונה")
- האוראטוריות "אליהו", "פאולוס"
- הפתיחה "מערת פינגאל" (ההברידים)
- שירים לקול ולפסנתר (שניים מן המוכרים בהם: "ברכת בוקר", "על כנף השיר").
- שתי שלישיות (אופוס 49 ברה מינור ואופוס 66 בדו מינור) לכינור, צ'לו ופסנתר.
- שמיניה לכלי קשת אופוס 20
- 3 רביעיות לפסנתר וכלי קשת
- 2 חמישיות לכלי קשת
- שישיה לפסנתר וכלי קשת
- 3 סונטות לכינור ופסנתר
- יצירות לפסנתר סולו:שירים ללא מילים,קפריצ'יוס,סונאטות
