פליקס ויינגרטנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס ויינגרטנר (2 ביוני 1863 - 7 במאי 1942) היה מנצח, מלחין ופסנתרן אוסטרי.
ויינגרטנר נולד בעיר הדלמטית זארה (כיום זאדאר) להורים אוסטריים, והמשפחה עברה לגראץ בשנת 1868.
ויינגרטנר היה בין תלמידיו המאוחרים של פרנץ ליסט וליסט עזר להפיק את האופרה של ויינגרטנר "זאקונטאלה". אלא שתזמורת ויימאר בשנות ה-80 של המאה ה-19 כבר לא הייתה, לדברי הביוגרף של ליסט, אלאן ווקר, בשיא שאליו הגיעה כמה עשרות שנים קודם לכן והסוף היה, שהתזמורת ניגנה דבר אחד והמקהלה שרה אחר.*
מלבד עוד כמה אופרות, הלחין ויינגרטנר שבע סימפוניות, סינפונייטה, קונצרטים לכינור ולצ'לו, יצירות תזמורתיות, לפחות ארבע רביעיות מיתרים, חמישיות לכלי מיתר ולפסנתר עם קלרנית ועוד יצירות. סגנונו המוזיקלי מזכיר יותר את הרומנטיקה המוקדמת מאשר את ההתפתחויות המאוחרות יותר, שלא לדבר על מודרניזם. כמנצח, ויינגרטנר הקליט את ההקלטה הראשונה, אולי, של כל מחזור הסימפוניות של בטהובן; הוא גם כתב ספרים בנושא הניצוח על הסימפוניות של בטהובן ועל הסימפוניה מאז בטהובן.
בין השנים 1908 ל-1927 היה מנצחה הראשי של הפילהרמונית של וינה. כמו כן ניצח על האופרה של וינה. בין תלמידי הניצוח שלו היו פאול זאכר, גיאורג טינטנר ויוזף קריפס.
