עבד עברי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבד עברי הוא מונח מתחומי היהדות, המצוין בתורה.
אדם יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו, או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו. בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני שהוא עבד לא יהודי והיחס אליו הוא כאל כל עבד רגיל. לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.
בתורה כתוב "ועבדו לעולם" משמע לנצח, אבל חז"ל דורשים שהכוונה היא עד שנת היובל.
העניין הוא שהתורה אינה רוצה שהיהודי ייחשב כרנין ממוני. עקרונית, התורה מתנגדת לעבדות של ישראלי שהרי "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", לכן האופציה להמכר לעבד היא אחרונה בהחלט. העבד יימכר אך ורק אם אין לו כסף אפילו לבגדים (הכוונה, גם לא לחולצה ומכנסיים פשוטים ביותר) או אם אין לו מהיכן להשיב את עלות גנבתו.
במקביל לדיני תורה נוספים שאינם נוהגים כיום, לדוגמה, כשנת היובל, כך גם אין דיני העבדים נוהגים כיום.
תוכן עניינים |
[עריכה] התנאים הסוציאלים של העבד העברי
בשונה מהמוכר לנו בעולם, עבד עברי אינו נחשב רכוש הבעלים. הגדרתו יותר קרובה למעין משרת צמוד של האדון. מתוך כך עולות ההגבלות הבאות- א. שוויו של העבד, או יותר מדויק- שווי עבודתו מוערכים לפי יכולתו לעבוד וכישוריו ביחס לשנים שנותרו עד לשחרורו.
ב. עבד עברי אינו עובד לעולם. משך העבדות המקסימלי, בלי קשר לגודל החובות שבהם העבד שקוע- לתקופה של שש שנים או עד שנת השמיטה או עד שנת היובל, הקצר מבין השלושה.
ג. אין להשפיל את העבד בכל צורה, לגרום לו לבצע עבודות בזויות (כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף) עבודות ללא קיצבה (בלי שהוגדר משך הזמן לעבודה ו/או ההספק) או עבודות ללא צורך (עבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת).
ד.באם העבד היה נשוי לאישה לפני הימכרותו- על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צרכיהם.
ה. יש לדאוג לעבד למזון, שתיה ולמגורים נאותים הזהים לרמת מגוריו של האדון (ישנו דגש על שיוויון מוחלט בין העבד לאדון- אם האדון ישן על כרית עליו לדאוג גם לעבד לכרית וכיוצ"ב).
ו. אין לפגוע בעבד פיזית (מלבד מכה ברמה שמקובלת בין אב לבן) פגיעה בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון.
ז. יש לדאוג לעבד לאישה אם אין לו. בדרך כלל יעשה הדבר על ידי השאת שפחה כנענית או אמה עברייה השייכת לאדון. עם שחרור העבד תשאר השפחה וילדיה אצל האדון.
[עריכה] עבד נרצע
כאמור, עבד שנמכר בגנבתו יכול להמכר רק עד 6 שנים ובשנה השישית יוצא חינם. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, לרוב בשביל השפחה הכנענית שנתן לו אדונו, התורה מצווה לרצוע את אזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" ולכן נוהגת בו בחומרה. בכל מקרה, ישתחרר העבד בבוא שנת היובל.
קצת מהטעמים המופיעים בראשונים:
על דרך הפשט: רציעה זו היא סימן גנות, כדי לפרסם הדבר שמכר עצמו לעבד עולמית בשביל שפחה כנענית(חזקוני). כלומר רציעה נועדה להוות שיקול שימנע ממנו לרצות להשאר בעבדות. התורה מעדיפה אותנו בני חורין.
[עריכה] למה דווקא באוזן?
על דרך הפשט: דווקא באוזן משום שלא יוכל לומר אני נגפתי את עצמי שם בטעות , שהרי זה אינו מקום שעלול להפגע בטעות. (חזקוני)
על דרך הדרש: משום שאוזן זו ששמעה 'לא תגנוב' והלך וגנב תרצע אזנו. ואם במוכר עצמו אוזן זו ששמע 'כי לי בני שראל עבדים' והולך וקונה לעצמו אדון, תרצע אזנו. (רש"י בשינוי. הרב"ם פסק שמוכר עצמו לא נרצע)
[עריכה] למה דווקא בדלת?
על דרך הפשט: כדי לסמל שמכאן הוא לא יצא לחפשי, ואולי גם להראות לו עד כמה מוחשי השחרור, שהרי רוצעים את העבדים בסוף זמן העבדות שלהם ערב השחרור, ועכשיו זה בידו: או לצאת או להשאר. סיבה נוספת היא כדי לפרסם את הדבר לעין כל שהוא מוכר את עצמו.
עוד אומר החזקוני שהעבד נרצע על הדלת בעמידה ולכן החור באוזן תואם לחור שבדלת הן בגובה והן בגודל וכך לא לוכל העבד לברוח מבעליו שהרי הדלת תעיד עליו.
על דרך הדרש: אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצריים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות (במכת בכורות) ואמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם (רש"י).
[עריכה] למה דווקא במרצע?
על דרך הפשט: כי זה כואב. הרבה עבדים לא יסכימו להטיל מום בעצמם.
על דרך הרמז: אמר הקב"ה: אני גזרתי על ישראל שיעבוד של ד' מאות שנה, ואח"כ דילגתי את הקץ בשבילם וקיצרתי את השיעבוד, והלך זה ושעבד את עצמו, ירצע בכלי שעולה בגימטריא ד' מאות (מרצע - מ-40 ר-200 צ-90 ע-70)(חזקוני).
[עריכה] חידוש מוסד העבדות
ישנם רבים הטוענים כי פתרון העבד העברי הינו פתרון מוצלח יותר מאשר שאר האפשרויות לטיפול בגנבים ועניים בעולם המערבי, או בכלל ביחס לשיטת הקצבאות הנהוגה במדינות סוציאליסטיות רבות (בין השאר בישראל). בכדי לחדש את מוסד העבדות יש צורך בהנהגת "שנת יובל" בארץ שתתאפשר אך ורק עם חידוש הסנהדרין.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משנה תורה, הלכות עבדים, באתר של "מכון ממרא"
