סימפוניית תהילים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימפוניית תהילים (1930) היא יצירה מן התקופה הנאו-קלאסית של איגור סטרווינסקי. מקור היצירה בהזמנה של סרגיי קוסביצקי לחגיגות היובל של התזמורת הסימפונית של בוסטון. היא עושה שימוש בתרגום הלטיני של מזמורי תהילים ל"ח, פסוקים י"ג-י"ד (פרק ראשון,פרלוד), ל"ט, פסוקים ב'-ד' (פרק שני, פוגה), וק"נ בשלמותו (פרק שלישי, אלגרו סימפוני). התזמור דורש 5 חלילים (שאחדים מהם מוכפלים בפיקולו), 5 אבובים (כמה מהם מוכפלים בקרן אנגלית), 4 בסונים, 4 קרנות, 5 חצוצרות, 3 טרומבונים, טובה, טימפני, תוף בס, נבל, שני פסנתרים וקבוצת כלי קשת, שכולה צ'לי וקונטרבסים. המקהלה מורכבת מטנורים ובסים, וצריכה להכיל קולות ילדים, אבל אותם אפשר להחליף בקולות נשים (סופרן ואלט) אם אין אפשרות להשיג מקהלת ילדים.
מבחינה סגנונית זו יצירה המשקפת במידה רבה גישה נאו-קלאסית למוזיקת קודש. הפרק השלישי, אם כי הוא כולל אינטרלודים כליים פוליטונאליים, עושה שימוש נרחב בקדנצות בתפקידים הקוליים, בעיקר בסיום היצירה. בנוסף לגישה הנאו-קלסיציסטית, ישנם מוטיבים רבים של ארכאיזם ביצירה, סגנון כתיבה שהיה אהוב מאוד על סטרווינסקי. שימוש במוזיקה כמעט פגאנית, כאשר המרכיב החשוב בהּ הוא המקצב והכלים הבולטים בהּ הם כלי ההקשה.
