סימן 1 (טנק)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טנק סימן 1 היה הטנק הראשון בעולם. הוא פותח על ידי בריטניה במלחמת העולם הראשונה על מנת לפרוץ את קווי החפירות של האויב ולסיים את את הקיפאון ששרר בחזית המערבית.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
בניגוד לכל התפיסות האסטרטגיות והטקטיות שרווחו לפניה, הפכה מלחמת העולם הראשונה תוך זמן קצר לקיפאון עקוב מדם. הבעיה הטקטית הייתה ברורה: מכונות היריה החדשות, בשילוב עם שוחות וארטילריה בכמויות מדהימות, הפכו את שטח הלחימה לכזה שלא מאפשר התקפה. כל ניסיון לתקוף חייב הסתערות חזיתית של חיל רגלים. הסתערויות אלה דרך מאות מטרים של שטח הפקר ממוקש ומגודר הפכו את חיל הרגלים למטרה קלה למקלעי האויב, וכל הסתערות נסתיימה במרחץ דמים. בעוד הגנרלים מתיאשים ופונים למעין מלחמת התשה, ממציאים ותאורטיקנים בעורף ניסו למצוא פתרון טכנולוגי-טקטי לבעיה. הבריטים היו הראשונים להגיע למסקנה שהפתרון הוא בכלי רכב משוריין, בעל מנוע בערה פנימי, שחימושו יאפשר לו להשמיד את קיני המקלעים, ויוכל לפרוץ דרך בין גדרות התיל ולחצות את החפירות. בנוסף לכך, הסיקו המדענים שעל מנת לעשות זאת הרכב יצטרך להיות זחלי, שכן שטח ההפקר היה מלא בורות ומכתשים כתוצאה מהכתישה הארטילרית - מה גם שרכב גלגלי אינו יכול לחצות חפירות. סגן-אלוף בשם ארנסט סווינטון העלה הצעה בנוסח זה בכתב, ושלח אותה הן לפיקוד העליון הבריטי, שם היא נדחתה, והן לוינסטון צ'רצ'יל, שהיה אז שר הימיה. צ'רצ'יל שראה מכוניות משוריינות בפעולה (אשר שימשו את האגף האווירי של הצי הבריטי, למטרות חילוץ טייסים מופלים וסיור) ראה את ההצעה בעין יפה, ושיכנע את משרד ההגנה הבריטי לשקול מחדש את ההצעה. כתוצאה מכך ומניסויים שנערכו עם טרקטורים זחליים (של חברת הולט-קאטרפילר), הוקמה ועדה שנקראה "ועדת ספינות היבשה". הוועדה הביאה בסופו של דבר, לאחר כמה נסיונות כושלים לייצורו של רכב המסוגל לעמוד בדרישות, הצליח צוות תיכנון לייצר את הטנק הראשון, הידוע כ"טריטון ווילסון", על שם צמד המתכננים. דגם משופר יותר אשר יוצר מאוחר יותר היווה למעשה את הבסיס לטנק סימן 1 (השם ניתן על מנת לטעת בגרמנים את המחשבה שמדובר במיכלי מים ניידים).
[עריכה] סימן 1
צורת הטנק הייתה מעוינת, ושני הזחלים הקיפו את המכונה. מאחור נוסף זוג גלגלים ענקיים וכבדים שנועד לייצוב. אורכו היה כמעט 10 מטרים וגובהו 2.40 מטרים. משני צדדיו בלטו צריחי החימוש. כל אחד משני הצריחים הכיל תותח 6 ליטראות (57 מילימטר) ומקלע 0.303 אינטש בגרסת ה"זכר" ו3 מקלעים בגרסת ה"נקבה". סידור זה נבע מהעדרו של צריח המסתובב ל-360 מעלות, מאפיין שנוסף רק בדגמי טנקים מאוחרים יותר. השריון עצמו היה בעובי של בין 8-10 מילימטר, מספיק כנגד נשק קל אך לא תותחים. על כל אלה נוספו 8 אנשי צוות, שהביאו את הטנק לשקול 28 טון. מפאת משקלו הכבד של הטנק, הצליח מנוע הבנזין להגיע למהירות של 5.5 קמ"ש בלבד. הטנק היה יכול לחצות תעלות ברוחב 3.3 מטר, ולעבור מכשולים בגובה 1.4 מטר.
למרות שהיה כלי רכב מהפכני וחדשני, סבל הטנק סימן 1 מבעיות חמורות:
- היגוי הטנק נעשה על ידי 3 אנשים - נהג ושני מפעילי הילוכים.
- גלגלי הייצוב היו חשופים ופגיעים, ולמעשה רק הקשו על צוות הטנק בשדה.
- התנאים בטנק היו קשים להחריד, טמפרטורות גבוהות, מחנק, אדי דלק.
על אף כל אלה הוכנס הטנק לשימוש במספרים קטנים בשנת 1916 והשתתף בקרב הסום ב1916. מעורבות הטנקים בקרב הייתה כישלון למעשה, שכן רובם נתקעו או התקלקלו במהלכו. השפעתם העיקרית הייתה על מוראל החי"ר הגרמני, שרבים מאנשיו ברחו או נכנעו למראה המפלצת המכנית המאיימת. למרות זאת ניתן לראות תוצאה חיובית שכן הובהר כי לו היו הטנקים מגיעים בכמות גדולה יותר לשדה הקרב, הם היו מצליחים כנראה לפרוץ את קווי החפירות. כמו כן נעשו שינויים מכניים בטנק, שהביאו לגרסה הבאה הטנק סימן 4.
[עריכה] סימן 4
הטנק סימן 4 היה למעשה זהה לסימן אחת, פרט לשינויים הבאים:
- בוטלו גלגלי הייצוב
- מיכל הדלק הועבר מתוך תא הצוות למיכל משוריין נפרד
- חלונות הזכוכית העבים שיצרו סכנת רסיסים לצוות הוחלפו בלוחות פלדה עם חרכים צרים
- התותחים הוחלפו לדגם בעל קליבר L/40, במקום L/23
- הוכנס לשימוש שריון משופר
סימן 4 שימש במתקפות רבות במהלך החודשים הבאים במלחמה, אך אף פעם לא בכמות מספקת להצלחה מוחצת. במהלך המלחמה נמשך פיתוחו של הסימן 4. ההצלחה הראשונה בקמבריי, ב-20 בנובמבר 1917. הטנקים פרצו את קווי הגרמנים אך שוב לא היו מספיק טנקים כדי לנצל את ההצלחה. רק ב-1918 החלו הטנקים להופיע בכמויות גדולות, ומילאו חלק גדול בנצחונות של יולי ואוגוסט 1918. לקראת סוף המלחמה יוצר סימן 5, שהיה בעל מנוע חזק יותר ושריון עבה יותר.
הטנקים סימן 1 וסימן 4 פרצו את הדרך ללוחמה משוריינת מודרנית. המסקנות מהצלחותיהם וכישלונותיהם שימשו בסיס לייצור של טנקים אחרים במלחמה, ובהפיכתו של הטנק למרכיב העיקרי בצבאות היבשה המערביים.
[עריכה] מפרט טכני (טנק סימן 4 "זכר")
- צוות: 8
- חימוש: 2 תותחי 6 ליטראות(57 מילמטר), 4 מקלעי 0.303 אינטש
- אורך: 8.04 מטר
- רוחב 4.12 מטר
- גובה: 2.49 מטר
- עובי שריון: 16-5 מילמטר
- משקל: 28 טון
- טווח פעולה:56 ק"מ
- מהירות מירבית:6 קמ"ש
