סילביו ברוקאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילביו ברוקאן (Silviu Brucan) (18 בינואר 1916 - 14 בספטמבר 2006), פוליטיקאי, דיפלומט, סופר ופרשן פוליטי יהודי רומני.
סילביו ברוקאן נולד בבוקרשט, רומניה, בשם "שאול ברוקנר".
בשנת 1944 מונה להיות העורך הראשי של העיתון הרומני החשוב Scînteia, "הניצוץ", ומתוקף מעמדו קרא לדון למוות את הפוליטיקאים הרומנים יוליו מאניו, גאורגה ברטיאנו ואחרים. אשתו, אלכסנדרה סידורוביץ', הייתה תובעת של בית הדין העממי. בשנת 1955 ברוקאן היה שגריר רומניה בארצות הברית ובין השנים 1959-1962 היה נציג רומניה באו"ם. בין השליחויות הדיפלומטיות היה פרופסור למדעי החברה בפקולטה לרפואה בבוקרשט.
ברוקאן היה ביחסים טובים עם גאורגה גיורגיו-דז', אך לא כך עם השכן שלו במשך 10 שנים, ניקולאי צ'אושסקו, שאליו התיחס בבוז משום שחשב אותו לבור ועם הארץ. ברוקאן גם חשב שצ'אושסקו פרנוידי.
ברוקאן היה בין חותמי "מכתב השישה" (נכבדים קומוניסטים שיצאו נגד ניקולאי צ'אושסקו), אותו הבריח למערב באביב 1989 ועם פרוץ המהפכה הרומנית של 1989 היה בין מייסדי חזית ההצלה הלאומית. לאחר חתימתו על המכתב חויב למגורים כפוים בשכונה "דמרואיה" בבוקרשט. לאחר המהפכה הוא ניבא שידרשו עשרים שנה לרומנים כדי ליישם את הדמוקרטיה. נבואה זו הביאה לכך שכונה "הנביא מדמרואיה". משנת 1996 היה פרשן פוליטי קבוע בתוכנית "נביאי העבר" של ערוץ הטלוויזייה הרומני Pro TV.
סילביו ברוקאן חיבר מספר ספרים על הקומוניזם המזרח אירופאי.
