סטיגמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקור המילה "סטיגמה" הוא יווני, ומשמעותה סימני היכר גופניים, שנועדו להבליט משהו שלילי ויוצא דופן המעיד על מעמדו הנחות של הפרט. היוונים נהגו לצרוב את גופם של אנשים מסוימים: עבדים, פושעים, בוגדים וכו', כדי שהציבור ידע ויזהה את אנשים אלו, ויתרחק מהם. צורות ענישה מתייגות, כגון הטבעת אות קין, נועדו לא רק להכאיב לעבריין ולייסרו, אלא גם להשפילו בפומבי ולהרתיע עבריינים בכוח. הסטיגמה - הזיהוי הפומבי כעבריין או פושע מהווה גורם הרתעה יעיל הרבה יותר מאשר עונשים רבים.
בתקופת הנצרות נוספו עוד שתי משמעויות למושג סטיגמה. האחת הורתה על סימני היכר גופניים של חסד אלוהי בצורה של תפרחות הפורצות על העור (מוכר גם כמושג "סטיגמטה"), והשנייה היוותה רמז רפואי לרמז הדתי והורתה על סימני היכר גופניים לליקוי גופני. בימינו משתמשים במונח במידה רבה בדומה למשמעות המילולית המקורית של המילה, אבל בייחוס לחרפה עצמה, יותר מאשר לעדות הגופנית שלה. בנוסף חלו שינויים בסוגי החרפה הנכללים תחת ההגדרה של סטיגמה. החברות השונות בעולם יצרו אמצעים שונים כדי לסווג את האנשים בכל חברה וחברה, ואת האפיונים הנתפסים כרגילים וטבעיים לעומת אלו הנתפסים כסטיגמה באותה חברה. כאשר נכנסים למערכת חברתית מסוימת ניתן להבחין כבר ממבט ראשון לזהות את האפיונים האישיים, את "זהותו החברתית" של כל אדם. אדם בעל סטיגמה הוא אדם שיש לו אפיון מסוים העושה אותו שונה מאחרים לשלילה. לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפס כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחות ערך ונחות.
[עריכה] גורמים לתופעת הסטיגמטיזציה
- סטיגמה כמוצא לתוקפנות והשלכת אשם
- לחברה יש צווים נורמטיביים, דרישות ואיסורים. הפנמתם הלקויה יוצרת קונפליקטים ולחצים להפרת הנורמות, כשהיא גורמת על ידי כך לרגשות אשם. רגשות אלו מביאים להתעוררות דחפים לתיוג אחרים שהתנהגותם הגלויה נוגדת את אותן הנורמות.
- המתויג כשעיר לעזאזל
- הפניית התסכול כלפי המקור האמיתי שעורר את התוקפנות עלולה להיות הרסנית ומסוכנת לאגו. אנשים ולכן הם מייחסים את התנהגותם למושא אחר, בעל משמעות סמלית. כך במקום לשנוא את מושא הכוח מעורר התוקפנות, מכוונות הטינה כלפי חסר האונים. ההעתקה וההשלכה מסבירים את הכישלון על ידי העברת האחריות לשעיר לעזאזל.
- משהו נחות יותר
- הסטטוס של האדם הוא יחסי, הפרט עשוי לנסות ולשפר את מעמדו והישגיו על ידי תיוגם והשפלתם של אחרים.
- ביטול השגי האחר
- זהו סוג של השגת הערכה עצמית על ידי השפלת האחר. במקרה זה הסטיגמה מוטלת על השגי האדם כדי שיראו פחות מרשימים.
- מושא סטיגמה בולט
- כל הבדל בולט בין פרטים יכול לשמש להגברת החשדות הדדים בינם. הבדלים אלו מצמצמים את הנטייה לאמפטיה ולהזדהות אם האחרים, ומקלים על השלכת אשם בצורת סטיגמה חברתית. התכונות המבליטות את מושא התיוג לא חיבות להיות שליליות.הם אינם "אנשים כמונו", ולכן הם משמשים כמטרות נוחות למנגנוני ההשלכה וההתקה.
- אין אונים
- במקרים מסוימים נאלצים החלשים למכור את שרותיהם או נכסיהם במחירים נמוכים במיוחד. נכונותם של החלשים יותר להציע את המשאבים העומדים לרשותם במחיר נמוך פוגעת בקבוצות החזקות. פגיעה זו גורמת לאיבה המופנית כלפי החלשים יותר וגורמת לתיוגם. הסטיגמה של סטייה מוטבעת גם באלו שפשוט לא מסוגלים להשיב מלחמה. המתייגים נוטים להעדיף כמושאים לפעולותיהם את אלו שאין לצפות מהם לתגובה מכאיבה.
- סטיגמה כביטוי של יחסי כוחות חברתיים
- הגורם המפעיל את התהליך המביא להפרדה בין הפושע ובין שומר החוק הוא כוחו היחסי של המתייג. הסוטה, הפושע, או הטיפוס האנטי חברתי הוא מי שמוגדר ככזה על ידי קבוצה בעלת כוח לעשות זאת. תיוגו של אדם כסוטה, מוזר, מופרע, נוקשה נובע ממערכת יחסי הסמכות והכוח בחברה. מישל פוקו דגל בגישה זו.
השפעת הסטיגמה על הפרט הסוטה פועלת כמעגל קסמים, כמשוב חיובי החוזר ומגביר את התהליך שהוחל בו. החברה מצרה את צעדיו של הסוטה בתחומי הכלכלה, החברה והמשפחה. נסגרות בפניו אפשרויות עבודה, קשריו העסקיים נפגעים ויכולתו לתפקד נפגמת. הוא נתקל ביחס של חשד, איבה, או סקרנות.
