סולון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולון (ביוונית Σόλων) (638 - 558 לפנה"ס), מדינאי, משורר ומחוקק אתונאי, הזכור בעיקר בזכות כינון החוקה האתונאית. נחשב כאחד משבעת חכמי יוון.
נולד באתונה למשפחה מהמעמד הגבוה, ועסק בסחר חוץ, בנוסף לחיבור שירים ליריים רבים. את דרכו הפוליטית החל לאחר שאתונה נואשה מהמאבק במגארה על השליטה באי סלאמיס. סולון עודד את בשיריו את בני עירו לחדש את המאבק, ובעקבות כך מונה גם לעמוד בראש המסע לכיבוש מחודש של האי, שהסתיים בהצלחה. בשנת 594 לפנה"ס נתמנה כארכון של העיר, ועם כניסתו לתפקיד פתח בשורה של רפורמות כלכליות ומדיניות, שכללו שמיטת חובות וחלוקת האוכולוסיה לארבעה מעמדות, אשר ביניהם הונהג מס מדורג. לאחר הצלחתן של רפורמות אלו, פנה לתיקון החוקה האתונאית. הוא ביטל את החוקה של דרקון, שהייתה נוקשה ביותר, וקבעה עונש מוות כמעט על כל עבירה, וקבע חוקים חמורים פחות, המשלבים יסודות יותר דמוקרטיים במשטר האוליגרכי של דורו. בין השאר הנהיג את שיטת המשפט על-ידי מושבעים.
עם סיום תקופת כהונתו כארכון עזב את עירו ויצא למסע בן עשר שנים ברחבי יוון ושכנותיה. סיפור ידוע שנקשר בשמו מתקופה זו (אם כי אמיתותו ההיסטורית מפוקפקת) מתאר את פגישתו עם קרויסוס מלך לוד, בה סירב להודות בפני קרויסוס שהוא האדם העשיר ביותר שפגש מעודו, בטענה שאף אדם אינו יכול להקרא עשיר טרם מת, שכן גורלו עלול להשתנות לרעה בכל רגע ורגע. לפי הסיפור, מאוחר יותר, כאשר נכבשה לוד על-ידי הפרסים, קרויסוס נלקח בשבי על-ידי כורש, ובעקבות כך הודה בצדקתו של סולון, וכששמע כורש את סיפורו הסכים בשל כך לחוס על חייו.
סיפור המפגש בין סולון לקרויסוס שימש כהשראה לאחד מסיפוריו של הרצל, סולון בלודיה.
בתום מסעיו חזר סולון לאתונה, שנשלטה באותו זמן על-ידי מקורבו, הטיראן פייסיסטראטוס, ובה נשאר עד מותו, שנים ספורות לאחר מכן. על-פי המסורת, גופתו נשרפה ואפו פוזר על-פני סאלאמיס.
סולון נחשב לאחר מותו כאחד ממנהיגי אתונה החשובים והמוערכים ביותר. אפלטון, שהיה מצאצאיו, ייחס לסולון את המסירה מדור לדור של סיפור אטלנטיס (אשר הוא עצמו שמע, לכאורה, במצרים) על מנת להעניק לסיפור משנה תוקף.
משיריו שהשתמרו תורגמו לעברית בידי שלמה שפאן, והופיעו בקובץ שירת האלגיה היוונית בהוצאת מוסד ביאליק.
[עריכה] לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סולון |
