ניסוי מילר-יורי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסוי מילר-יורי נחשב לניסוי פורץ דרך בחקר ראשית החיים. הניסוי שאף לדמות את הסביבה על כדור הארץ הקדמון והדגים יצירה ספונטנית (מחומרי מוצא פשוטים) של מולקולות היסוד המאפיינות יצורים חיים. את הניסוי ערך סטנלי מילר בהנחייתו של הרולד יורי באוניברסיטת שיקגו בשנת 1953.
תוכן עניינים |
[עריכה] הניסוי ותוצאותיו
[עריכה] רקע ומטרת הניסוי
מטרת הניסוי הייתה לדמות את הסביבה ששררה על כדור הארץ הקדמון, על פי ההשערות, במטרה לבחון האם מולקולות יסוד, המרכיבות את כל היצורים החיים על פני כדור הארץ, יכלו להיווצר באופן ספונטני בסביבה זו.
יורי העלה את התאוריה כי האטמוספירה על כדור הארץ הקדמון הייתה אטמוספירה מחזרת, המורכבת ממימן, ממתאן, מאמוניה וממים, בדומה לאטמוספירה בענקי הגז, דוגמת צדק. אף על פי שהשערה זו התגלתה כמוטעית מאוחר יותר וכיום מקובל כי האטמוספירה על כדור הארץ הקדמון הייתה אטמוספרה חצי-מחזרת, על סמך השערתו זו ביצע יורי יחד עם הסטודנט שלו, סטנלי מילר, את סדרת הניסויים תחת התנאים המשוערים ששררו לדעתם על כדור הארץ הקדמון.
[עריכה] מהלך הניסוי
הניסוי בוצע במערכת צינורות זכוכית סגורה ומעגלית (ראה תרשים) ובה תערובת גזים בהרכב המשוער של אטמוספירת כדור הארץ הקדמון (מתאן, אמוניה, מימן ואדי מים). למערכת חובר מיכל מלא בתמיסה המדמה בהרכבה מי-ים. תמיסה זו חוממה ליצירת אדי מים שנחשפו לניצוצות חשמליים, שנוצרו על ידי אלקטרודות טונגסטן כדי לדמות ברקים. לאחר מכן קוררו אדי המים וחזרו למיכל המקורי. באופן זה עברה התמיסה מחזורי אידוי ועיבוי, כפי שקורה למי ים ההופכים לעננים ולגשמים אחר כך. הניסוי נמשך כשבוע ובסופו נמדדו הכמויות של התרכובות אשר נוצרו מחומרי המוצא הבסיסיים. התמיסה שנוצרה בניסוי זכתה לכינוי "המרק הקדמון".
[עריכה] תוצאות הניסוי
בסופו של הניסוי נמדדו כמויות החומרים שנוצרו במערכת. נתגלה כי כ-10%-15% מתכולת הפחמן שבמערכת הניסוי (אשר מקורו במתאן שבתערובת הגזים) יצרו תרכובות אורגניות. 2% מתכולת הפחמן בניסוי הפכו לחומצות אמינו - 13 מתוך 20 חומצות האמינו המופיעות ביצורים חיים. חומצת האמינו שנוצרה בכמות הרבה ביותר הייתה גליצין. לא הייתה העדפה לכיראליות מסוימת של התוצרים - התערובת שהתקבלה הייתה רצמית.
הניסוי הדגים היווצרות ספונטנית של תרכובות אורגניות מורכבות, מחומרי מוצא פשוטים. מילר הראה לראשונה כי חומצות אמינו, חומר המוצא של חלבונים, יכולות להווצר מתערובת של מולקולות פשוטות ביותר.
[עריכה] פרשנות על הניסוי
סדרת הניסויים עוררה עניין רב בקהיליה המדעית בעולם כולו והיא נחשבת לאחד מהניסויים הקלאסיים של חקר ראשית החיים. זאת למרות שכיום מקובל כי התנאים שבהם בוצע הניסוי אינם משקפים את ההרכב האטמוספירי ששרר על כדור הארץ הקדמון.
ניסוי זה היווה מקור השראה לניסויים דומים רבים אחריו, שהראו מנגנונים שונים ומגוונים ליצירה של תרכובות אורגניות מורכבות מחומרי מוצא פשוטים יותר, תחת מגוון תנאים שייתכן ששררו על כדור הארץ הקדמון.
[עריכה] לקריאה נוספת
- המאמר המקורי מאת סטנלי מילר כפי שהתפרסם בכתב העת המדעי science.
