משה שור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' משה שור (1874-1941), מורה ומנהיג רוחני, חוקר היהדות והמזרח הקדום, סנטור יהודי בפולין.
משה שור נולד בגליציה, קיבל חינוך מסורתי וכללי נרחב. למד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת וינה ומדעי היהדות בבית המדרש לרבנים. עבודתו הראשונה נתפרסמה בשנת 1896 על הנושא "לתולדות דון יוסף נשיא" על יסוד תעודות שבארכיון לבוב. הדיסטרטציה שלו מטפלת בנושא היסטורי: "על המשטר הארגוני של יהודי פולין למן התקופה הקדומה ועד שנת 1772" (הופיעה בשנת 1899). כמלומד צעיר ומבטיח, שור המשיך לפרסם עבודות על תולדות יהודי פולין, ועורר תשומת לב בעולם המחקר. למרות זאת, הוא פנה לשטח מחקרי חדש, המזרח העתיק. לאחר ששימש שש שנים כמורה בבית ספר תיכון וכמורה לדת בסמינר הממשלתי למורים בלבוב, יצא בשנת 1902 לברלין ואח"כ לווינה להשתלם במדעי המזרח. זו הייתה תקופת מפנה בחקר המזרח ושור החליט להקדיש לו את חייו.
ב-1910 שימש כדוצנט וב-1916 כפרופסור באוניברסיטה בלבוב. הרצה על פילולוגיה שמית והיסטוריה שמית עתיקה. בשנים 1907-1910 הופיעו ג' כרכים: "התעודות הבבליות מימי השלשלת הבבלית הראשונה". עבודה זו הקנתה לו פרסום בינלאומי. עבודתו הגדולה השנייה מטפלת בתעודות החלק האזרחי והפרוצדורה המשפטית הבבלית הקדומה.
בשנת 1923 ירש את מקומו של הרב ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי בבית הכנסת לנאורים בוורשה. שור השמיע מעל במה זו דרשות אמיצות על בניין הארץ ועל בעיות לאומיות אחרות. בשנת 1928 נבחר לאקדמיה הפולנית למדעים ובה בשנה ניגש יחד עם חבריו להקמת המכון לחכמת ישראל. במכון הורה תנ"ך, ובלשנות שמית. בשנים 1927-1930 שימש רקטור במכון, ששינה את שמו ל"מכון למדעי היהדות" בוורשה. בשנותיו האחרונות שימש נציג היהודים בסנאט הפולני, והצטיין במלחמתו נגד עלילות אנטישמיות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא לווהלין ונכלא על ידי הרוסים. שור מת בבית כלא באוזבקיסטן.
על שמו נקראו מספר רחובות בישראל בשם "פרופסור שור".
