מרקוס פורקיוס קאטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס (95 לפנה"ס - 46 לפנה"ס), הידוע יותר בשם קאטו הצעיר (כדי להבדילו מאבי סבו, מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס), פוליטיקאי רומי מתקופת הרפובליקה המאוחרת. הוא זכור בהיסטוריה בעיקר כיריבו הפוליטי של יוליוס קיסר וכן בזכות היותו עקשן ובלתי-ניתן להשחתה (incorruptibilis).
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים
קאטו הצעיר נולד בשנת 95 לפנה"ס למרקוס פורקיוס קאטו ואשתו ליוויה דרוזה. בגיל צעיר מאוד הוא התייתם מהוריו והועבר לבית אחי אמו, מרקוס ליוויוס דרוזוס, אשר קיבל אפוטרופסות גם על שאר בניה של אחותו. דרוזוס נרצח כאשר קאטו היה בן ארבע שנים בלבד.
כבר בשנים המוקדמות החלה לבלוט אחת מתכונותיו העיקריות של קאטו, והיא עקשנותו. מאוחר יותר הוא החל להיפגש עם סולה, שהיה חבר קרוב של המשפחה, ולדון עמו בנושאים שונים.
כאשר הוא קיבל את ירושתו, יצא קאטו ללמוד פילוסופיה ואת מדע המדינה. הוא נהיה חסיד של הפילוסופיה הסטואית והחל לנהוג לפי כלליה, מה שהתבטא בראש ובראשונה באורח חיים צנוע, כמו של אבי-סבו קאטו הזקן. הוא מיעט באכילה ובשתייה וחישל את גופו לעמוד בפני קור וגשם. באותה תקופה הוא גם נשא לאישה את אשתו הראשונה, אטיליה.
[עריכה] תחילת הקריירה הציבורית
בשנת 67 לפנה"ס קאטו, שהיה טריבון צבאי, נשלח למקדוניה לפקד על לגיון. עם פקודיו הוא היה קשה והנהיג משמעת ברזל, אך גם היה הוגן וחי באותם תנאים כמוהם, ולכן חייליו אהבו אותו.
בשנת 65 לפנה"ס קאטו חזר לרומא משליחותו המקדונית דרך אזור המזרח התיכון. עם שובו הוא נבחר להיות קווסטור ולמד בדקדקנות את החוקים הנוגעים למשרה, ובמיוחד את דיני המסים. עם היכנסו לתפקיד הוא מייד תבע לדין את קודמיו באשמת שימוש לא נאות בכספים ומרמה.
בנוסף לכך, קאטו היה חבר בסנאט, ובתפקידו זה הוא לא נעדר מאף ישיבה וגינה בפומבי את אלה אשר נעדרו בקביעות. מיומו הראשון בסנאט הוא הצטרף לסיעת האופטימטים השמרנית.
[עריכה] קשר קאטילינה
בשנת 63 לפנה"ס קאטו נבחר להיות טריבון העם ובתפקידו זה עשה רבות, יחד עם קיקרו, שהיה אז אחד הקונסולים, לגילוי ודיכוי קשר קאטילינה, שנקשר באותה השנה. אציל רומי, סרגיו קאטילינה שמו, תכנן לעשות הפיכה ולהמליך עצמו למלך. קיקרו וקאטו הנהיגו את חקירת הקשר ודרשו לדון את כל המעורבים למיתה, בניגוד לדעתו של יוליוס קיסר, אשר טען דווקא לעונש של גלות. הקולות בסנאט התחלקו לפי מאפיין סיעתי: רוב האופטימטים הצביעו בעד עונש מוות, ורוב הפופולרים הצביעו בעד גלות. מאותו יום התחילה יריבותם של קאטו וקיסר, אשר רק התחזקה כאשר הסתבר שקיסר ניהל רומן עם אשתו של קאטו, אטיליה. קאטו מיהר להתגרש ממנה ונשא לאישה את מרקיה פיליפה.
[עריכה] קאטו נגד קיסר
אחרי השערורייה סביב קיסר ואשתו, קאטו הפנה את כל מרצו לסיכול תוכניותיהם של קיסר וחבריו לטריאומווירט, פומפיווס וקראסוס. כך, למשל, הוא הכריח את קיסר ופומפיוס לבחור בין טריומף לבין התמודדות על משרת הקונסול, על ידי כך שהתנגד בתוקף לדחיית בחירות הקונסולים.
כאשר קיסר היה קונסול בשנת 60 לפנה"ס, קאטו התנגד בתוקף לכל הצעותיו, עד כדי כך שקיסר הורה לאסור אותו. ברם, אפילו זה לא מנע ממנו להתנגד לקיסר בחריפות ולנסות ולמנוע את מינויו למושל איליריה וגאליה ציסאלפיקה.
[עריכה] מושל
חברי הטריאומווירט החליטו בשלב כלשהו, שעל-מנת שקאטו לא יסכל את תוכניותיהם, יש לסלקו מרומא. התירוץ שהם מצאו לכך היה מינויו למושל קפריסין בשנת 58 לפנה"ס. קאטו אמנם הבין שמתכוונים לסלק אותו מהבמה המרכזית, אך ההצעה הייתה טובה מדי בשביל לסרב.
בקפריסין קאטו הראה את אופיו הסטואי. אע"פ שהפרובינקיה הייתה עשירה ואפשרה אפשרויות רבות להתעשרות על חשבון התושבים, קאטו - בניגוד לפרקטיקה המקובלת אז - לא לקח לעצמו פרוטה וניהל ספרי חשבונות קפדניים ביותר. מעבר לזאת, כמושל הוא חשב על כל בעיה אפשרית מראש וניסה להתכונן מולה. ברם, באופן אירוני הוא לא הצליח למנוע את אובדנם של ספרי החשבונות שלו: אחד מהם נשרף, והשני, שנשלח לרומא, נטרף עם הספינה. רק שמו הטוב של קאטו מנע את האשמתו בשחיתות.
[עריכה] קאטו ומלחמת האזרחים
לאחר שובו לרומא, קאטו נבחר שוב לתפקיד פרטור בשנת 54 לפנה"ס. בשנה שלאחר-מכן הטריאומוויראט התפרק לאחר נפילתו של קראסוס בפרתיה. קאטו וסיעתו ניסו בתקופה זו להחזיר את קיסר מגאליה לרומא ולנתקו מצבאותיו; בו-בזמן קאטו איחד כוחות עם פומפיאוס.
בשנת 49 לפנה"ס פרצה ברומא מלחמת אזרחים. קיסר נכנס עם צבאו לאיטליה עצמה והאופטימטים בראשות פומפיאוס וקאטו נמלטו ליוון. לאחר שהובסו על ידי קיסר בקרב פרסאלוס בשנה שלאחר-מכן ולאחר שפומפיאוס נרצח במצרים, קאטו סירב להודות בהפסדו ונמלט לפרובינקיה אפריקה, שם הוא ניהל את מאבקו בקיסר ממבצר אוטיקה - ועל כן הוא נקרא קאטו אוטיקנסיס.
בשנת 46 לפנה"ס קיסר הביס את צבאו של קאטו בקרב תאפסוס, וקאטו, אשר לא רצה לסבול את מרותו של קיסר, התאבד.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, "קטילינה יוגורתא קטעים מדברי הימים", הוצ מוסד ביאליק, תשכ"ח ע"ע 67-9
- פלוטרכוס "חיי אישים", פורקיוס קאטו הצעיר, ירושלים מוסד ביאליק ,1986 ע"ע 418-279.
- י. שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מגנס ירושלים , תשס"א , ע"ע 426,574-573,537-539.
- נ. שפיגל, "קיקרו", הוצאת הסתדרות הסטודנטים של אוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"א, ע"ע
51-45, 187, 204, 220, 221.
- צבי יעבץ "כשלון קשר קטילינה" בתוך אז ועתה הוצאת דביר,ת"א 2002 ,כרך א' ע"ע 153-143.
- תאודור מומזן, דברי הימים רומא, הוצאת א.י.שטיבל, תל אביב, תרצה, ע"ע 72-52.
Christopher Rowe, the Cambridge History of Greek and Roman Political * Thought, Cambridge University Press, 2000 pp 313-317, 146-147, 481-483.
- D. S. Levene, "Sallust's Catiline and Cato the Censor", CQ, 50.1 (2000),
PP .170-191
- K. H. Waters, "Cicero Sallust and Catiline", Historia, 1970, 19, PP 196-216.
- L. Ross. Taylor, "The Rise of Julius Caesar", in Greec and Rome, 4, 1957, pp 10-18
- Oxford Classical dictionary, Third Edition, Oxford University Press, N.Y, 1996 .
- 1974; Paperback ed. 1995.,S. Gruen, The Last Generation of the Roman Republic
49-50, 53-55, 87-89; foe with Caesar, 54, 77, 83,4, 89, 455, 478, 494-495; Cato at catilinarian debate, 55, 77, 282, 221, 229; the trail, 279- 287.
- T. P. Wiseman, The Cambridge Ancient History, Cambridge University press, vol 9 1994, p 371
