מרקוס אטיליוס רגולוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס אטיליוס רגולוס (Marcus Atilius Regulus) היה שמם של כמה מדינאים ומצביאים רומאים.
הנודע שבהם (מת ב-250 לפנה"ס לערך) היה מצביא וקונסול (בפעם השניה) בשנה התשיעית למלחמה הפונית הראשונה (256 לפנה"ס). במהלך כהונתו הראשונה כקונסול, ב-267 לפנה"ס, ניצח רגולוס את הסלנטינים (Salentini) וכבש את ברונדיסיום (Brundisium, כיום Brindisi).
הוא היה אחד ממפקדי כוח המשלוח הרומאי שניצח את הצי הקרתגי בקרב אקנומוס ונחת אחר כך בחופי אפריקה על אדמת קרתגו (256 לפנה"ס). בעקבות סדרת נצחונות של צבא הפלישה החליט הסנאט להחזיר לרומא את הקונסול השני, לוקיוס מאנליוס וולסו (Lucius Manlius Vulso) ולהותיר באפריקה את רגולוס לסיים את המלחמה.
לאחר תבוסה ניצחת בקרב אדיס, סמוך לקרתגו, ביקשו הקרתגים לחתום על חוזה שלום, אך התנאים שהוצבו על ידי רגולוס היו כה קשים עד כי נמלכו בדעתם וגמרו אומר להמשיך במלחמה. הם החליפו את מפקד הצבא חמילקרת ברקא במצביא חדש, וב-255 לפנה"ס נחל רגולוס מפלה מוחצת בקרב בגרדס. הוא עצמו וחמש-מאות מחייליו נלקחו בשבי על ידי המצביא הספרטני שכיר-החרב קסנתיפוס (Xanthippos).
אין עוד ידיעות מהימנות אודותיו. על פי המסורת הוא נותר בשבי עד 250 לפנה"ס. בשנה זו, בעקבות מפלת הקרתגים בפנורמוס, הם שחררוהו על דברתו כי ישא ויתן בשמם על תנאי השלום וחילופי השבויים. עם הגעתו לרומא הוא דחק בסנאט לסרב לשתי ההצעות גם יחד, עמד בהבטחתו ושב לקרתגו, שם עונה למוות (הורציוס, אודות, iii.5). סיפור זה הפך את רגולוס בעיני הרומאים בני הדורות הבאים לסמל של גבורה. ברם, רוב ההיסטוריונים סבורים כי אין די הוכחות שהדבר אמנם קרה, מאחר שפוליביוס אינו מזכיר זאת כלל. אפשר שהסיפור הומצא על ידי רושמי קורות העיתים כדי להצדיק את היחס האכזרי לו זכו השבויים הקרתגים מידי הרומאים.
המקור של ערך זה הוא אנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 1911.
