מרדכי קידר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי קידר - האסיר איקס (נולד ב-19 בנובמבר 1929), איש מודיעין ישראלי שהורשע ברצח ושוד של סייען יהודי, בעת ששהה בארגנטינה בהכנה ליציאתו לארץ היעד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מרדכי קידר (קרביצקי) נולד ב-19 בנובמבר 1929 בוילנה, שנכללה באותו הזמן בתחום פולין. הוא עלה ארצה בשנת 1934 יחד עם סבו וסבתו, שהשתכנו בחדרה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הימי בהדר הכרמל, ובשנת 1946 הצטרף, כימאי, לאוניה. במלחמת העצמאות התנדב לפלי"ם. בחדרה היה קידר הצעיר לדמות ידועה; "פרא אדם", אגרסיבי, כריזמטי ובעל כושר ביטוי וכושר שכנוע עזים.
ב-30 בספטמבר 1951 ארע שוד מזוין בבנק קטן בשם "קופת מלווה וחסכון" בשדרות ארלוזורוב, השדרה המרכזית של עפולה. שלושה גברים מזוינים במדי צבא נכנסו באור היום לבנק ושדדו באיומי נשק סכום של 10,000 ל"י (בערכים של היום - כחצי מיליון ש"ח) ונעלמו עם ג'יפ שהמתין להם בנסיעה לכוון דרום בכביש הסרגל. היה זה אחד ממעשי השוד הנועזים שבוצעו במהלך שלוש שנותיה הראשונות של המדינה. עוד קודם לכן, בשנת 1950, נרצח נהג מונית בחוף הים בחדרה. המשטרה לא הצליחה לתפוס את שודדי הבנק ולגלות את זהותו של רוצח נהג המונית.
למרות כשלון המשטרה בפענוח שני פשעים חמורים אלה, בחדרה, עיר מגוריו של קידר, פשטה השמועה כי ידו בשני המקרים. קידר עצמו לא סכר את פיו ונהג לרמוז כי אכן ידו בדבר.
[עריכה] רצח קליין
בשנת 1957 גויס קידר ליחידה 131 של אמ"ן, יחידה שהפעילה סוכנים במדינות האויב, והיה אמור לצאת בשליחותה למצרים. היחידה אמורה הייתה לחדש את קשריה ורשתותיה במצרים, לאחר נפילת הרשת של "העסק הביש" לידי המצרים ולאחר תפיסתו והתאבדותו של סוכן אמ"ן במצרים רס"ן מאיר בינט. גיוסו של קידר לשירות המודיעין למשימה נועזת ומסוכנת היה בהמלצתו של ד"ר דוד רודי, הפסיכולוג של השירותים, בהתאם למדיניות שנהגה בשנותיה הראשונות של המדינה, בטרם נוצרו נוהלי אבחון כוח אדם ונוהלי סיווג בטחוני מתאימים, לפיה מוטב לגייס לתפקידים אלה אנשים בעלי רקע פלילי, אשר יוכלו לבצע תפקידים אלה בהצלחה לאור תושייתם הרבה ומתוך רצונם לשקם את המוניטין שלהם. קידר גויס למרות שהיה ידוע למפקדיו כי סולק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עקב המצאת תעודת בגרות מזויפת ולמרות שהיו מודעים לחשדות נגדו בדבר שוד הבנק ורצח נהג המונית (באופן דומה נהגו גם לגבי גיוסו של אברי אלעד).
בחודש מרץ 1957 יצא קידר (בן-חורין קיום) מטעם היחידה לבואנוס איירס שבארגנטינה, כהכנה לפעולת חבלה אסטרטגית במצרים. בסוף נובמבר נמצאה גופתו של קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר של קידר בארגנטינה, כשהוא מנוקב בדקירות סכין בכל חלקי גופו. רופא משטרתי שבדק את הגופה קבע כי הוא נרצח בערב הקודם. הגופה נמצאה בחדר שקליין שכר בסודיות. בעוזבו את ביתו היה בידי קליין סכום של 15,000 דולר והכסף נעלם. התברר כי קליין יצא לפגישה עם קידר ובידו הכסף, לאחר שקידר זימן אותו באמתלה כי עליו למסור לו את הסכום במקום סודי, משום שהוא עומד להפגש עם גנרל ערבי ולשלם לו סכום זה, אך הכסף טרם הגיע מן הארץ. קידר עצמו נעלם ורק לאחר מספר ימים התקשר לממונים עליו בארץ ובפיו סיפור כי ברח ממקום שהותו מאחר והמשטרה עמדה לעצור אותו באשמת שווא כי הוא מעורב בקשר נגד המשטר. הממונים על קידר החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, על מנת שיתפתה לחזור לארץ.
[עריכה] המעצר והמשפט
ב-28 בנובמבר נחת קידר בנמל התעופה לוד ונעצר מייד כאשר ברשותו רוב הכסף שנשדד. המעצר היה בהוראתו של איסר הראל, ששימש אז כראש "המוסד" וכראש השב"כ (הוא כונה בתפקיד כפול זה בשם "הממונה על שירותי הבטחון"). הראל לא היה מודע לשליחותו של קידר, שהייתה באחריות אמ"ן. הראל הוכנס לסוד הענין מיד כשהתגלו דבר הרצח של קליין והיעלמותו של קידר. קידר הוחזק בבית אריזה בפרדס במקום לא ידוע במשך שלושה שבועות. ב-16 בדצמבר הועבר לבית הסוהר ברמלה, שם הוחזק בתא בודד כשהוא נתון במעצר מנהלי ל-180 יום לפי צו שיפוטי. כתב האישום בגין הרצח בארגנטינה הוגש נגדו לפני תום 180 הימים.
בתקופה שלפני העמדתו לדין, פנה איסר הראל למשטרה בבקשה שתחקור שוב את שוד הבנק ורצח נהג המונית ובידי המשטרה היו כבר די ראיות כדי להעמיד את קידר לדין על שני המעשים, אך לבסוף הוחלט להתרכז במשפטו הצבאי של קידר ולא להעמידו לדין בגין אותם שני פשעים.
עד לחודש יוני 1958 לא ידע איש ממשפחתו של קידר על מעצרו. ידידה שלו נזדמנה לכלא כדי לבקר אסיר אחר וקידר צעק לעומתה כי תתקשר לד"ר רודי ותמסור לו כי מוט'לה נמצא בכלא. כשנודע דבר המעצר לד"ר רודי הוא פנה לעו"ד על מנת שייצג את קידר. הענין דלף לעיתונות ועורר סערה בארץ.
משפטו של מרדכי קידר התחיל בפברואר 1959 ונערך מטעמי חשאיות בבית אריזה נטוש בפרדס ליד רמלה. המשפט התנהל לפי כל סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים, כשקידר זוכה בו להגנתו של אחד מעורכי הדין הנודעים במדינה, שמואל תמיר, מי שהיה לימים שר המשפטים. המשפט התנהל עד לחודש יוני 1962. בית הדין הצבאי הרשיע את קידר בשוד וברצח ודן אותו ל-20 שנות מאסר.
[עריכה] צו איסור פרסום
בחדשים מאי ויוני 1959 פרצה הפרשה לשיח הציבורי באמצעות מאמרים שפורסמו בעיתונות שכותרתם: "שליח רשמי חשוד", "מעצר ללא משפט" ו"מרדכי קידר נמצא במעצר מבודד", אולם זמן קצר לאחר מכן הוצא צו איסור פרסום לגבי הנושא והפרסומים פסקו. הצו נותר בעינו עד לשחרורו של קידר בשנת 1974. החסיון על מסמכי הפרשה תקף עד היום.
[עריכה] האסיר איקס
קידר נכלא בתא מבודד שנבנה במיוחד עבורו בכלא רמלה. כדי שלא לזהותו, הוא כונה "האסיר איקס", ועל השמירה עליו הופקד צוות מיוחד. קידר הוחזק בתא זה במשך שבע שנים (מאוחר יותר נוספו תאים נוספים לאגף שקיבל את הכינוי אגף "איקס" או אגף ה"איקסים"). בעת מאסרו למד קידר שפות והשלים תואר בפילוסופיה והפך לאחד מחסידיו של ד"ר משה קרוי, אשר תורתו, על האלמנט של האגואיזם המוחלט שבה, שבתה את לבו. בשבתו בכלא התגרש קידר מאשתו תמר ורדימון, אם בנו ארז, שהייתה בתו של הפסל יצחק דנציגר. לימים נישאה תמר לאדם אחר ונולדו לה ממנו ילדים. היא ובעלה נספו באסון שריפה בביתו של ארז בלונדון בשנת 1985.
איסר הראל מסביר בספרו "בטחון ודמוקרטיה" את הסיבות למעצרו המנהלי של קידר בטרם משפטו ומונה ביניהן את הסיבה כי קידר "עלול היה לפגוע פיזית בכל מי שעשוי היה לשמש בזמן מן הזמנים עד נגדו". סיבה זו היא ככל הנראה המניע העיקרי למעצרו המנהלי בטרם משפטו ולבידודו לאחר שכבר הורשע בדין. ניתן לשער כי איסר הראל רמז גם לחשש מפגיעתו של קידר לא רק בעדים, אלא בכל מי שהיה קשור למעצרו ולהעמדתו לדין.
[עריכה] שחרורו
אחרי מלחמת יום הכיפורים, בעקבות פגישה מקרית בין בנו של קידר, ארז, חייל מצטיין ששירת בסיירת השריון בקרבות התעלה, לבין מפקד גייסות השריון אברהם אדן, הורה הרמטכ"ל דוד אלעזר לשחרר את מרדכי קידר, והוא שוחרר ב-1 באפריל 1974. בתחילת שנת 1975 עזב מרדכי קידר את ישראל וירד לארצות הברית.
[עריכה] דרישתו למשפט חוזר
בשנת 1995 החליט מרדכי קידר לבקש משפט חוזר, כדי להוכיח, לדבריו, את חפותו. לאחר שקידר פנה לרשויות השיפוט של צה"ל בבקשה לעיין בתיק המשפט שלו משנת 1957, התברר, בראשית שנת 1996, כי לאחר 39 השנים שחלפו מאז לא ניתן היה למצוא את התיק. קידר שטען כי העלילו עליו וכי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין, מצא באבדן התיק עילה להעצים את טענת העלילה.
בשנת 1999 הגיש קידר בקשה לבית הדין הצבאי לערעורים לקיום משפט חוזר בענינו. הפרקליט הצבאי הראשי הודיע כי יבקש לדחות את בקשת קידר. ב-15 בינואר 2001 הוחלט כי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, הוא שידון בבקשת קידר במסגרת שירות מילואים שבו הוענקה לו דרגת אלוף. פרקליטו של קידר בישר כי נמצאו ראיות חדשות לחפותו, וקידר הצהיר כי סוף סוף ייצא הצדק לאור ותוכח חפותו.
תוך כדי כך הופיעה ב-10 בדצמבר 1999 במוסף השבועי של עיתון "הארץ" כתבה מפורטת מפרי עטו של אביחי בקר, המפרטת את כל העובדות באשר לשוד הבנק בעפולה ומתבססת על גילויים ווידויים מפי חלק משותפיו של קידר למעשה זה.
ב-17 בפברואר 2002 התקיים הדיון הראשון בבקשתו של קידר. פרקליטו טען כי הראיה המרכזית המצדיקה משפט חוזר, היא הדו"ח של הרופא המשטרתי בארגנטינה שבדק את גופת הנרצח. בדו"ח ציין הרופא כי הרצח בוצע 10 עד 12 שעות לפני שנמצאה הגופה. לדבריו בוצע הרצח בין השעות 22:00 ל 24:00. במשפטו של קידר נקבע כי לגבי שעות אלה היה לקידר אליבי. הפרקליט טען כי הרופא לא נחקר במשפטו של קידר וממצאיו לא נסתרו. לדבריו, ביקרו קידר ופרקליטיו בארגנטינה בשנת 1997 וחקרו את הרופא וכי בקשת קידר לדיון חוזר מתבססת על חקירה זו. התובע הצבאי טען כי גם הרופא בארגנטינה לא יכול היה, בנסיבות המקרה, לקבוע את שעת המוות. התובע ביקש לדחות את בקשת קידר למשפט חוזר בגלל השיהוי הרב בהגשתה מאז שנת 1975, שבה הצהיר קידר, על פי פרסומים שהציג התובע, כי הוא עומד לדרוש משפט חוזר. השופט גורן שקל את הטיעונים ופסק כי הוא דוחה את בקשת קידר לקיום משפט חוזר.
קידר לא השלים עם פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים והגיש עתירה לבג"ץ. קידר טען בעתירתו כי יש לו זכות להביא את פסיקת השופט גורן בפני בג"ץ, משום שבית הדין הצבאי לערעורים היה למעשה הערכאה הראשונה שדנה בבקשתו למשפט חוזר וכי ככזו עליה לעמוד לבקורת של ערכאה גבוהה יותר.
ביום 14 בינואר 2004 נחרץ סופית גורל דרישתו של קידר למשפט חוזר כאשר שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת התובע הצבאי לפיה קידר היה מנוע מלהגיש לבג"ץ עתירה שיש בה משום ערעור על פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- איסר הראל, בטחון ודמוקרטיה, הוצאת עידנים, 1989.
- אביחי בקר, המכה הראשונה של מוטל'ה, מוסף "הארץ" מיום 10 בדצמבר 1999.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרשת מרדכי קידר - באתר "מנהיגות יהודית"
| ערך מומלץ |
