מעשה סדום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעשה סדום הנו המונח המשפטי בו נוקטים על מנת לתאר מין אנאלי או אוראלי. לפי סעיף 347 (ג) לחוק העונשין הישראלי (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס, תשס"ד), מעשה סדום הנו "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם."
למונח שורשים דתיים וטרום-מודרניים. האמונה הנוצרית היא, כי פריצות מינית, הומוסקסואליות וסטייה מהנורמות המקובלות היו מהגורמים הראשיים שהביאו להשמדתה של העיר המקראית סדום, כמסופר בספר בראשית. מאז, המונח "מעשה סדום" (באנגלית: to sodomize) הפך לשם נרדף לתיאור כל התנהגות מינית חריגה ואסורה, שאיננה משגל ואגינאלי.
עד 1988 היו אסורים בישראל מעשי סדום גם אם נעשו בהסכמה. תיקון חוק העונשין באותה שנה, ביוזמת שולמית אלוני, שינה את החוק, אולם גם קודם לכן הייתה בתוקף החלטתו השנויה במחלוקת של היועץ המשפטי חיים כהן שלא להעמיד לדין על ביצוע מעשי סדום בהסכמה.
בחלק ממדינות ארצות הברית היו נהוגים חוקים שאסרו מעשי סדום עד 2003, אז החליט הרוב בבית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסק דין לורנס נגד טקסס, כי האיסור סותר את החוקה ופסול. שלושה שופטים התנגדו. השופטת סנדרה דיי או'קונור סברה, בדעת ביניים שלא התקבלה, כי חוקים האוסרים מעשי סדום כשרים, אם הם תקפים באותה מידה ליחסים הטרוסקסואלים והומוסקסואלים.
