מערכת נחיתת מכשירים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת נחיתת מכשירים (באנגלית: Instrument Landing System, ובראשי תיבות: ILS) היא השיטה הנפוצה בשדות תעופה למתן הנחייה לקראת נחיתה ובזמן נחיתה. המערכת קיימת במטוסים קלים וגם במטוסי נוסעים גדולים. במטוסי הסילון החדשים, תצוגת ה-ILS היא על גבי צגים אלקטרוניים ובמטוסי הסילון הישנים ובמטוסים קלים, מערכת ה-ILS מוצגת בשעונים וצגים מכניים.
הILS מורכב משני חלקים עיקריים (שניתן לכנותם גם שתי "אלומות רדיו"):
- 1. Localizer או LOC - הLOC משודר מסוף המסלול ומטרתו לאפשר לטייס לדעת האם הוא מיושר עם מרכז המסלול.
- 2. GlidSlope או GS - הGS משודר בדרך כלל בזווית של 3 מעלות מהנקודה בה המטוס אמור לגעת בקרקע מטרת הGS היא "להגיד" לטייס האם הוא נמצא בקו הגלישה הנכון ביחס למסלול.
רוב המטוסים הגדולים החדישים מסוגלים לנחות באופן אוטומטי לחלוטין בעזרת ILS. ניתן למצוא מידע ספציפי על כל גישת ILS בדפיות השדה כולל: תהליך ההנמכה, תהליך MISS APP, מרחקים כיוונים ועוד. מערכת נחיתת מכשירים מופעלת על ידי הטייס בכך שהוא מזין לתוך רדיו הניווט את התדר ה-ILS של המסלול שעליו הוא מתכוון לנחות. 15-20 מיילים משדה התעופה, המערכת מתחילה לפעול. כמו למכשירי ניווט אחרים במטוס גם לILS ישנו קוד מורס ועל ידי לחיצת כפתור, ה[טייס]] יכול לשמוע את קוד המורס של אותו ILS ולוודא שזהו המסלול שבו הוא מתכוון לנחות. ברוב המקרים אין צורך בבדיקה זו וכיום טייסים לא נדרשים לדעת כיצד שיטת מורס במטוסים עובדת כדי לקבל רשיון טייס.
[עריכה] ראו גם
ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
