מערכת העצבים האוטונומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת העצבים האוטונומית הינה חלק ממערכת העצבים של הגוף. מערכת העצבים האוטונומית אחראית על וויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע, כלומר אינן נתונות לשליטת התודעה ונמשכות גם כאשר אדם ישן או מחוסר הכרה, כגון פעימות סדירות של הלב, הנשימה, הפרשת הזעה והרוק.
[עריכה] שיתוף הפעולה בין שתי המערכות
שתי המערכות הללו מנוגדות אחת לשניה, וכל אימת שהאחת מעוררת השנייה מעכבת. אל הלב, השרירים החלקים ורוב הבלוטות מגיעים סיבי עצבים משני הסוגים. לדוגמה, כאשר המערכת הסימפטית מגבירה את קצב הלב, המערכת הפארא-סימפטית מאטה את קצב הלב.
[עריכה] חלקי מערכת העצבים האוטונומית
- מערכת העצבים הסימפטטית (Sympathetic): מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה. פעילויות עיכול מופסקות וכן פעילויות של עצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העכבה). בזמן פעילות המערכת הסימפטטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד.
- מערכת העצבים הפארא-סימפטטית (Parasympathetic): מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. העצבים הפארא-סימפטים יוצאים בעיקר מאזור הלשד המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין.
הבדלים אנטומיים בין מערכת העצבים הסימפטטית והפארא-סימפטטית:
- הבדלים במוליך העצבי המשמש את שתי המערכות: בשתי המערכות הסינפסה הפרא-גנגליונית הינה אצטילכולין. לעומת זאת, בסיפנסה הפוסט-גנגיליונית קיים הבדל במוליך העצבי בשתי המערכות: בגנגליון הסימפטטי המוליך העצבי הוא אצטילכולין. בסיפנסה של הנוירון הפוסט-גנגליוני עם איבר המטרה המוליך העצבי הוא נוראדרנלין (למעט בלוטת הזיעה, ששם המולי העצבי הוא אצטילכולין).
