מלחמת פוקלנד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת פוקלנד הייתה מלחמה בין בריטניה הגדולה לארגנטינה (אצל הארגנטינאים היא מכונה מלחמת מלווינס, כשמם של האיים בפיהם). המלחמה פרצה ב-2 באפריל 1982 ונמשכה עד ה-14 ביוני אותה שנה.
סיבת המלחמה הייתה סכסוך על איי פוקלנד המצויים כ-500 ק"מ מחופי ארגנטינה. באיים אלה יושבים הבריטים מאז ימי הקולוניאליזם במאה ה-19. הכת הצבאית ששלטה בארגנטינה החליטה לממש בכוח את תביעתה ההיסטורית של ארגנטינה על האיים, שנקראים בפיהם "איי מלווינס", וכבשה את העיר פורט סטנלי.
בריטניה, בהנהגתה של מרגרט תאצ'ר, תבעה מארגנטינה לסגת בשם זכותם של אנשי פוקלנד להגדרה עצמית. לבריטניה היו מניעים חשובים נוספים להגנה על פוקלנד: רצון לשמירת מאחז חשוב בנתיב הצוללות סביב דרום אמריקה וספקולציות על המצאות שדות נפט באזור. בריטניה לא יכולה הייתה לוותר גם משיקולי דעת קהל פנימית ומחשש לאובדן יוקרה צבאית. משסירבה ארגנטינה, תקפה בריטניה את הכוחות היבשתיים של ארגנטינה באי ואת כוחותיה הימיים שמסביבו. הארגנטינאים השיבו מלחמה, אך הכוחות הבריטיים השתלטו על האיים והכוחות הארגנטינאים נכנעו.
התבוסה תרמה לנפילת הכת הצבאית בארגנטינה בשנת 1983 ולהקמתו של משטר אזרחי שם, הארוך ביותר בארגנטינה מאז 1930.
בבריטניה נחשבה המערכה כניצחון גדול, שהושג במחיר של 255 חיילים הרוגים, 6 ספינות, 34 מטוסים, ועלות כוללת של 1.6 מיליארד ליש"ט. גל פטריוטי שטף את בריטניה, הפופולריות של מרגרט תאצ'ר זינקה, וסייעה לה להיבחר לקדנציה נוספת ב-1983.
